יצחק בלאזר – הבדלי גרסאות

בתקופת פטרבורג חיבר והדפיס את ספרו "פרי יצחק". בהקדמתו לספר הוא כותב שהמניע לחיבור ספרו הוא היות שלא זכה לילדים, כדי להשאיר אחריו זכר לפחות בכתובים, ולכן הוא קורא לספר פרי יצחק. בגיל 50 החליטה אשתו, בניגוד לרצונו, שיתגרשו כדי שיוכל להנשא ולהביא ילדים, ולשם כך הייתה צריכה לקרוא אותו לדיןל[[בית דין (הלכה)|דין תורה!]]. הוא נשא אשה צעירה ונולדו לו ממנה בנו [[שלמה בלזר]] ובתו בריינה. במקביל הוא דאג מאוד לצורכי גרושתו, שהייתה שולחת לו קבלות עם דברי שבח יוצאים מן הכלל.

רבי יצחק עבר להתגורר שוב בקובנה. הוא החזיק במקום [[בית מזיגה]] גדול בניהול אשתו, ממנו התפרנס, ולימד בבתי המוסר בעיר שייסד רבו, רבי ישראל סלנטר. כמו כן העביר שיעורים רבים בביתו ובישיבות השונות בעיר.

לאחר פרוץ [[תנועת המוסר#ההתנגדות לתנועת המוסר|המחלוקת הגדולה נגד שיטת המוסר]], עזב רבי יצחק את משרותיו הרשמיות, והתמסר להרבצת המוסר באופן פרטי ולסיוע בהקמת ישיבות של תנועת המוסר, בעיקר בידי חברו רבי [[יוסף יוזל הורוביץ]] "הסבא מנובהרדוק". כמו כן נהג לעבור בין הישיבות המוסריות בליטא, [[תלמוד תורה (קלם)|ישיבת קלם]], [[ישיבת כנסת ישראל (סלובודקה)|ישיבת סלבודקה]], [[ישיבת נובהרדוק]] ובנותיהן, ולהדריך את תלמידיהן.

יחסו ל[[מצוות יישוב ארץ ישראל|יישוב ארץ ישראל]] היה חיובי, ובשנת [[1904]] [[עלייה לארץ ישראל|עלה]] רבי יצחק לארץ והתיישב ב[[ירושלים]], בה נפגש עם חבריו מצעירותו, רבי [[נפתלי אמסטרדם]], ורבי [[צבי לויטן]], והתגורר ב[[חצר שטרויס]] שבשכונת [[מוסררה]]. סירב לקבל תמיכה, ולמרות חולשתו וזקנותו עבד במשרדי "ועד[[הוועד הכללי]]" לפרנסתו.