סרגיי פרוקופייב – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ שינויים סגנוניים קלים |
מ נקשנים->נקשניים - תיקון תקלדה בקליק |
||
שורה 45:
הקונצ'רטו השלישי, שבוצע לראשונה בשיקגו ב-1921, הצטיין בליריות ובמבוא ל[[קלרנית]] הראוי להיזכר. יצירה זו פתחה לו פתח לקהל הבינלאומי. הקונצ'רטו הרביעי נכתב ליד שמאל, למען הפסנתרן הגידם [[פאול ויטגנשטיין]] שהזמינהּ מפרוקופייב (וכן יצירות דומות ממלחינים אחרים, כ[[מוריס ראוול]], [[פאול הינדמית]], [[בנג'מין בריטן]], [[ריכרד שטראוס]] ו[[אריך וולפגנג קורנגולד|אריך קורנגולד]]). ויטגנשטיין הודה לפרוקופייב על יצירתו, אך סירב לנגנה, מאחר שטען כי לא הבין ולו תו בודד שלה. היצירה בוצעה לראשונה רק בשנת 1956, לאחר מותו של פרוקופייב, בנגינת הפסנתרן זיגפריד ראפ, שהיה גידם גם הוא. תחילה סירב ויטגנשטיין לאפשר לו לנגן את היצירה (מאחר שוויטגנשטיין שילם בעבורה, הייתה הפרטיטורה ברשותו וזכויות הביצוע היו שלו בלבד), אך בהמשך התרצה ואיפשר לראפ לחשוף את היצירה לקהל הרחב.
הקונצ'רטו החמישי נדחה תחילה כשנוגן ב[[ברלין]] עם המלחין כסולן וכמנצח בשנת 1932. [[סביאטוסלב ריכטר]] ניגן אותה כמה שנים מאוחר יותר, לבקשת המלחין (שתהה אם מבצע אחר ינחיל לה הצלחה רבה יותר בקרב הציבור). בתום הקונצרט, התקבלה היצירה במחיאות כפיים. קונצ'רטו זה מסכם את סך כתיבתו של פרוקופייב עד אז, והוא מתאפיין בניגודים בין מקצבים
ריכטר ניגן גם את ה[[סונאטה|סונאטות]] המאוחרות של פרוקופייב, החל בסונאטה השישית וכלה בסונאטה האחרונה, התשיעית (עם זאת הוא ניגן רבות גם את הסונאטות השנייה והרביעית). הסונאטות השישית, השביעית והשמינית ידועות גם כ"סונאטות המלחמה", מאחר שהולחנו בזמן מלחמת העולם השנייה. אופיין של הסונאטות נע בין מלנכוליות והתבוננות פנימית לתקווה לימים טובים יותר — תקווה המתפוגגת לאין בסונאטה התשיעית, האינטימית יותר, החוזרת אל הסגנון הלירי של הסונאטות המוקדמות. הסונאטה התשיעית נכתבה בשביל ריכטר והוקדשה לו.
| |||