דווייט אייזנהאואר – הבדלי גרסאות

אייזנהאואר וטאפט היו המועמדים המובילים בבירור בבחירות המקדימות. גם המושל [[ארל וורן]] מקליפורניה והמושל לשעבר הרולד סטאסן ממינסוטה התמודדו. ב-6 בינואר 1952 הכניסו את שמו של אייזנהאואר להצבעה ב[[הפריימריז בניו המפשייר|פריימריז בניו המפשייר]] ללא אישורו. הסנאטור הדמוקרטי [[פול דאגלס]] אף הציע כי שתי המפלגות יגישו את מועמדותו של אייזנהאואר עם שני סגני נשיא מתמודדים שונים.{{הערה|שם=Pusey}} במשך מספר שבועות לאחר מכן, המשיך אייזנהאואר לדחות כל ניסיון מצד תומכיו לגרום לו להביע את דעותיו בנושאים אקטואליים שונים או לפחות לאשר את מועמדותו. אייזנהאואר כתב לידידיו ולקרוביו בתקופה הזו שהוא מוחמא מהתנועה אך אינו סבור שהיא רחבה כפי שהתקשורת הציגה אותה, ומשפטים כמו "מעולם לא ביקשתי וחשקתי בעמדה פוליטית" נשנים במכתבים אלו. אך שני אירועים שינו את דעתו והוכיחו כי התנועה לגיוסו היא אכן רחבה. ב-11 בפברואר הגיעה אשת העסקים והטייסת המפורסמת [[ג'קלין קוקרן]] לפריז כשבאמתחתה סרט ושמו "סרנדה לאייק" (''Serenade to Ike''). מנהיגים מהתנועה לגיוסו, בהם פיליפ יאנג (Young; [[דקאן]] בית הספר לכלכלה באוניברסיטת קולומביה) ו[[איל הון|איל ההון]] [[ג'ון היי ויטני]], ערכו כנס ב-8 בפברואר ב[[מדיסון סקוור גארדן]], וביקשו מקוקרן לטוס לאירופה ולהראות את הצילום לאייזנהאואר ולאשתו; לגארדן, שתפוסתו המרבית כ-16,000 איש, הגיעו לפחות 25,000 איש. הצפייה בסרט פעלה עמוקות על אייזנהאואר וגרמה לו, על פי עדותה של קוקרן, להתרגשות עמוקה. ההוכחה השנייה התקבלה עם היוודע תוצאות הפריימריז בניו המפשייר, ב-11 במרץ. אייזהנאואראייזנהאואר הביס את הסנאטור טאפט, שערך קמפיין אינטנסיבי במדינה קודם לכן, עם תוצאה של 50% לאייזנהאואר ו-38% לטאפט. שאר מערכות הבחירות היו די שוויוניות בין טאפט ואייזנהאואר, וכשהצירים התכנסו המירוץ עדיין היה צמוד מדי.