רמלה – הבדלי גרסאות

בימי [[בית עבאס]] ([[750]]–[[935]]), כאשר מרבית הארץ סבלה מהזנחה מצד השושלת החדשה, נהנתה רמלה מטיפוח ומהשקעה נכבדה. שדות שננטשו עובדו מחדש בסיוע הממשל. למפעלי המים נוסף המאגר הידוע כבריכת הקשתות ונערך שיפוץ מקיף באמה. בין חומותיה פעל מרכז כלכלי, שהתאפיין בפעילות נמרצת בתחומי ה[[חקלאות]], ה[[תעשייה]], המלאכה וה[[סחר]] הבינלאומי. בעיר פעלו טחנות ל[[חיטה]], [[שמן זית]] בה ויוצא ממנה כבר במאה ה-8, ה[[סבון]] הרמלאי נחשב בין מוצרי הייצוא המעולים של הארץ, ומוצרי יצוא נוספים היו [[תאנה|תאני]] רמלה המיובשות וה[[חרוב]], הן בצורתו הטבעית והן כ[[דבש]]. ברמלה ייבשו ויצאו [[צימוק]]ים וגם [[יין]] יוצר בעיר. בעיר פעל מרכז חשוב לייצור [[אריג]]ים, לצביעתם ולסחר בהם. ה[[כותנה]], שהייתה חומר הגלם העיקרי בתעשיית ה[[טקסטיל]] בעיר, שמשה, קרוב לודאי, גם בייצורו של [[נייר]]. רמלה הייתה מרכז לייצור כלי [[חרס]], [[מתכת]] ו[[זכוכית]], וברבים מאזורי התעשייה שנחפרו בה נמצאו עדויות לפעילות חרשי מתכת.

 

 

רמלה הייתה מוקד מוסלמי פעיל ותוסס, ובה ישבו מושלי ג'נד פלסטין ולעיתים מושלי סוריה רבתי. מרבית מושליה נמנו על משפחות שושלות השלטון השונות או על מקורביהן. מלומדים מכל רחבי האסלאם באו אליה ללמוד וללמד בה. ברמלה חיתה קהילה [[נצרות|נוצרית]] גדולה ופעילה, והעדה הבולטת ביניהם הייתה ה[[מלכיתים]] (יוונים-אורתודוקסים) שהחזיקה בשתי כנסיות לפחות. בעיר הייתה גם קהילה סורית-יעקוביטית, וכנראה גם קהילה [[הכנסייה הארמנית|ארמנית]]. גם הקהילה ה[[שומרונים|שומרונית]] הייתה נכבדה למדי.