המבנה של מהפכות מדעיות – הבדלי גרסאות

 

קון מחלק את המחקר בשלב המדע התקני לשלוש קטגוריות: איסוף פרטים, [[אישוש]] וחיזוק הפרדיגמה, פיתוח ושיפור הפרדיגמה. כפי שניתן להבין מחלוקה זו, קון טוען כי המדען בשלב המדע התקני פועל בתוך התחום המוגדר על ידי הפרדיגמה ואיננו מבקש לערער על נכונותה. למדענים, על פי קון, יש אינטרס לשמור על מסגרת המחקר המוכרת להם, ולכן אין ברצונם לחדש, במובן העמוק של המילה. המדע התקני משיג הישגים, מרחיב את היקף ה[[ידע]] ומגדיל את הדיוק של הידיעה המדעית, ולכן מבטיח סיפוק למדען שיפעל במסגרתו. למרות זאת, אנו מכירים מה[[היסטוריה של המדע]] תגליות שהובילו לחידושים מדעיים. לתגליות אלו קורא קון אנומליות, והן העשויות להוביל למהפיכות מדעיות.

*'''משבר''' – כשיש אי התאמות רבות מדי (אנומליות), ופתרונות אד-הוק לא מצליחים לפתור את הסתירה נוצר משבר. שלב המשבר מאופיין כשלב מעבר, בעל מאפיינים דומים לשלב הפרה-פרדיגמטי. המדענים, המחפשים הצלה לפרדיגמה, אוספים נתונים חדשים בצורה לא מסודרת, דרכי העבודה התקניות נפרצות ומופיעות ספקולציות פילוסופיות. למשבר יש השפעה פסיכולוגית עמוקה על קהילת המדענים ובדרך כלל ישנו קושי עצום בוויתור על הפרדיגמה השלטת. המשבר עשוי להסתיים בהצלת הפרדיגמה, בהתעלמות מהבעיה (לפחות לזמן מה) או בקריסת הפרדיגמה והתרחשותה של '''מהפכה מדעית'''.