הבדלים בין גרסאות בדף "חיים ויצמן"

נוספו 12 בתים ,  לפני 5 חודשים
(עוגן לנורמן רוז)
על בסיס [[המצאה|המצאתו]] הוקמה תעשיית חירום צבאית. שר החימוש הבריטי, [[לויד ג'ורג']], ושר הימייה, [[וינסטון צ'רצ'יל]], לימים [[ראש ממשלת בריטניה|ראשי ממשלת בריטניה]], התוודעו באופן אישי לוויצמן, אשר המצאתו חילצה את [[האדמירליות]] ממשבר [[חימוש]] גורלי,{{הערה|1=[[ניר מן]], 'בריטים, ציונים וחיות אחרות - תשעים שנה להצהרת בלפור, ה-[[2 בנובמבר]] 1917', [[מקור ראשון]], 9 בנובמבר 2007.}}{{הערה|[http://www.bbc.co.uk/news/magazine-17011607 How Germany lost the WWI arms race] מאתר ה-[[BBC]]}}
הניסויים של ויצמן נחלו הצלחה רבה ובספטמבר 1915 הורחב היקפם ותוך זמן קצר בכל רחבי האיים הבריטים היו מזקקות שפעלו על פי התהליך שפותח על ידי ויצמן. לאחר מכן נפתח מפעל כזה גם ב[[טורונטו]] והוקמו שתי מזקקות נוספות ב[[אינדיאנה]] בארצות הברית. מאוחר יותר נעשה שימוש בהמצאתו גם בהודו. תהליך התסיסה היה תלוי באספקה סדירה של תירס מיובא מארצות הברית, אולם אספקה זו הופסקה עם פתיחת מלחמת הצוללות על ידי גרמניה. ויצמן מצא תחליפים: בבריטניה [[ערמונים]] ובהודו [[אורז]]. בשל ההצלחה החלקית של התחליפים, הועתקה הפקת האצטון ל[[צפון אמריקה]]. בספטמבר 1915 מונה ויצמן ליועץ טכני של כבוד בנושא אספקת אצטון למשרד הצי וקיבל מענק מחקר. במקביל, החל לעבוד כיועץ כימי לאספקת אצטון במשרד החימוש. באפריל 1916 מונה למפקח על מעבדות הממשלה במכון ליסטר בלונדון וליועץ למחקר בנושא הפקת אצטון. עבודתו בשירות הממשלה נמשכה עד יוני 1918.{{הערה|שם=רוז 98|[[#רוז|רוז]], פרק ז, עמ' 98–99.}}
עבודתו זו, כמו גם פעילותו בלונדון, הגבירה את השפעתו ב[[ממשלת בריטניה|ממשלה הבריטית]], ותרמה בצורה מכרעת לפרסום [[הצהרת בלפור]] ב-1917{{מקור}}. הצהרה זו הביאה את ויצמן לעזוב את עבודתו המדעית כמעט לחלוטין, ולהתמסר לפעילות המדינית הציונית.
 
[[לויד ג'ורג']] היה האיש שביטא לראשונה את האגדה על כך שהצהרת בלפור הייתה גמול למאמציו של ויצמן בזמן מלחמת העולם הראשונה. ויצמן עצמו הפריך זאת, אולם ייתכן מאד שהישגיו המרשימים בהפקת אצטון השפיעו במידה כלשהי על יחסם של פקידי הממשל והפוליטיקאים הבריטים אליו.{{הערה|שם=רוז 100}}