ביקורת המקרא – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
AddMore-III (שיחה | תרומות) ביקורת המקרא *איננה רק* השערת התעודות |
←התייחסות דתית: יהודית ספינוזה ואבן עזרא. |
||
שורה 19:
בקרב ה[[פרוטסטנטים]] התפתחו שני מחנות. משמאל, הליברלים אימצו באופן גורף את הממצאים יחד עם פתיחותם הכללית. רוב התאולוגים הליברלים של המאה ה-19 היו גם מבקרים בלתי-מרוסנים. ההשלכות של קבלת הביקורת על מושג ה[[התגלות]] והאלוהים היו מרחיקות לכת, עד כדי כך שהואשמו ברידוד הנצרות לכדי אתוס מוסרי חילוני סתם; מאוחר יותר פנו רבים מיוצאי אסכולה זו אף ל[[נטורליזם (פילוסופיה)|נטורליזם]] דתי ולניסיון לתקף את האמונה על בסיס החוויה האנושית, ללא ייחוס שום סמכות אמיתית לטקסט המקרא.{{הערה|למשל: הערך '''Liberal Protestantism''' בתוך: The Oxford Companion to Christian Thought, [[הוצאת אוניברסיטת אוקספורד]], 2000. עמ' 386.}} מימין, לעומת זאת, קמה [[פונדמנטליזם נוצרי|התנועה הפונדמנטליסטית]] {{אנ|Christian fundamentalism}} שקבעה כעיקר אמונה שלא רק שהמקרא היה חף משגיאות ככלל או שסמכותו המוסרית הייתה על-זמנית, אלא שפשט הטקסט נכון עובדתית, בכל היבט, מילה במילה. גישה זו התרככה לקראת סוף המאה ה-20, אך התפישה המילולית הבלתי-מתפשרת עודנה רכיב חשוב של הראייה הפונדמנטליסטית.{{הערה|למשל: Gary J. Dorrien, The Remaking of Evangelical Theology, Westminster John Knox Press, 1998. עמ' 42-44.}}
<br />
== ביהדות ==
מגדולי וראשונה הפילוסופים בעניין ביקורת המקרא כנגד הזרם האורתודוקסי יהודי, היה היהודי ברוך ספינוזה "את ראשיתה של ביקורת המקרא מייחסים לברוך שפינוזה, שבספרו "מאמר תיאולוגי-מדיני" (1670) הניח את היסודות לביקורת המקרא המודרנית וקרא לפתח שיטה מדעית בחקר המקרא, שתתבסס על איסוף נתונים, השוואתם והסקת מסקנות - כנהוג במדעי הטבע: "הכרח הוא גם לשם הפירוש של המקרא לערוך היסטוריה אמיתית של המקרא, וממנה...להסיק במסקנות נכונות את כוונתם של מחברי המקרא." שפינוזה היה הראשון שהעז לכתוב כי "החומש לא נתחבר בידי משה, כי אם בידי איש אחר שחי דורות רבים אחרי משה", וספרי הנביאים הראשונים נכתבו "אחרי גלות בבל", כנראה בידי עזרא הסופר "שחיבר חיבור אחד מספר בראשית עד מלכים ב"<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://lexicon.cet.ac.il/wf/wfTerm.aspx?id=1136|הכותב=פיליפ, טריה (ד"ר); קם, מתיה|כותרת=ביקורת המקרא|אתר=https://lexicon.cet.ac.il|תאריך=30.8.2019}}</ref>.
האבן עזרא תירץ קשיים הנראים כבעיתיים מבחינת ספינוזה "כסוד" שפורשו כנבואה<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=19143&pgnum=275|הכותב=מקור החיים|כותרת=מקור חיים פרשת דברים|אתר=http://hebrewbooks.org/|תאריך=1721}}</ref>, כגון אלו דברים שנכתבו לאחר מות משה והם חלק מהתורה.
ב[[יהדות]], ממצאי הביקורת ואתגרי המודרניות בכלל הובילו, כמו אצל הנוצרים, לניסיונות לפשרם עם האמונה הקיימת או לסדרה מחדש בהתאמה אליהם. הזרם ה[[רפורמי]], שחיקה את הפרוטסטנטים הליברלים, אימץ מראשיתו את הביקורת בעזרת מושג התגלות שונה מהמסורתי. ה[[קונסרבטיבים]] התנגדו לה בתחילה, ואף שהסכימו לבחינה של הספרות הרבנית דחו כל ניתוח של המקרא עצמו; [[שניאור זלמן שכטר]] תיאר את הביקורת הגבוהה כ"אנטישמיות גבוהה". בשנות ה-1920 החל עיסוק מהוסס בתחום, ועד שנות ה-70 הביקורת לא רק שהתקבלה אלא שהזרם אימץ תאולוגיות לא-מילוליות כמעט באופן גורף. [[יהדות אורתודוקסית|ביהדות האורתודוקסית]], רווחה בדרך כלל התנגדות נחרצת לביקורת או התעלמות פשוטה. הרב [[דוד צבי הופמן]] כתב ב-1904 את "ראיות מכריעות נגד [[יוליוס ולהאוזן|ולהויזן]]" בו שלל את תקפות הביקורת, וספרו התקבל בקרב החוגים השמרניים כשנצרכו להתייחס אליה. פירוש [[דעת מקרא]], שנכתב על ידי חוקרי מקרא אורתודקסים החל בשנות ה-60 וכלה בראשית שנות האלפיים, ויועד לשימוש הציבור הרחב, נהג לדחות את טענות המבקרים באופן אגבי ובלי לאזכרן במפורש. מן העבר האחר יצר [[מרדכי ברויאר]] תאולוגיה חדשה, "שיטת הבחינות", כדי לקבל את ממצאי המבקרים. הרעיונות שלו ושל תלמידיו נותרו נחלת חוגים מעטים.
| |||