ויקיפדיה

חקר הירח – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
מ אסטורנום->אסטרונום - תיקון תקלדה בקליק
שורה 14:
ב[[תקופת המדינות הלוחמות]] של [[סין (אזור)|סין]], האסטרונום [[שי שן]] (המאה ה־4 לפנה"ס) נתן הוראות לחיזוי ליקויי שמש וירח בהתחשב במיקומם היחסי של שניהם.{{הערה|Needham, Joseph (1986). Science and Civilization in China. 3, Mathematics and the Sciences of the Heavens and Earth. Taipei: Caves Books. p. 411. }} על אף שהסינים בתקופת [[שושלת האן]] (202 לפנה"ס–202 לספירה) האמינו כי הירח היא אנרגיה השווה ל[[צ'י]], תאוריית "השפעת הקרינה" שלהם זיהתה נכונה כי אור הירח הוא השתקפות של אור השמש.{{הערה|שם=ה9|Needham, Joseph (1986). Science and Civilization in China. 3, Mathematics and the Sciences of the Heavens and Earth. Taipei: Caves Books. pp. 413–414}} תאוריה זו נתמכה על ידי הזרם המרכזי של הוגי הדעות כמו למשל [[ג'ינג פאנג]] (37–78 לפנה"ס) ו[[ג'אנג הנג]] (78–139 לספירה), אבל נדחתה על ידי הפילוסוף בעל ההשפעה [[וואנג צ'ונג]] (27–97 לספירה).{{הערה|שם=ה9|ימין=כן}}
 
[[חבש אל-חסיב אל-מארווזי|חבש אל־חסיב אל־מארווזי]], אסטורנוםאסטרונום [[פרסים|פרס]]י, ערך מספר תצפיות ב[[מצפה הכוכבים אל-סאמיסיה|מצפה הכוכבים אל־סאמיסיה]] ב[[בגדד]] בין 825 ל־835 לספירה.{{הערה|Langermann, Y. Tzvi (1985). "The Book of Bodies and Distances of Habash al-Hasib". Centaurus 28: 108–128 [112].}} בעזרת תצפיות אלו, הוא העריך כי [[קוטר]] הירח שווה ל־3,037 [[ק"מ]] (הקוטר הוא למעשה כ־3,476 ק"מ) וכי מרחקו מכדור הארץ הוא כ־363,345 ק"מ (המרחק האמיתי נע בין כ־363,000 ק"מ ב[[פריגיאה]] לכ־405,700 ק"מ ב[[אפוגיאה]]).{{הערה|Langermann, Y. Tzvi (1985). "The Book of Bodies and Distances of Habash al-Hasib". Centaurus 28: 108–128 [111]. }} בשנת 1021, ה[[פיזיקאי]] הערבי [[איבן אל-היית'ם|איבן אל־היית'ם]] הסביר את תופעת [[אשליית הירח]] (אשליה כי הירח נראה גדול יותר כאשר הוא באופק וקטן יותר כשהוא באמצע השמיים) בספרו Book of Optics, שהיא כי קביעת מרחק של עצם תלויה בכך שיש רצף קבוע של גופים המתערבים בין הצופה לעצם. עם הירח אין גופים מתערבים ולכן משום שגודלו של עצם תלוי במרחק ממנו הוא נצפה, שבמקרה זה אינו מדויק, הירח נראה גדול יותר כאשר הוא באופק. בגלל עבודתו של אל־היית'ם, אשליית הירח התקבלה בהדרגה כתופעה פסיכולוגית.{{הערה|Hershenson, Maurice (1989). The Moon illusion. Routledge. pp. 9–10.}} אל־היית'ם חקר גם אור הירח והוכיח באמצעות ניסויים כי מקור האור הוא מהשמש וסיכם בצורה נכונה כי הירח "פולט אור מאותם אזורים בפני השטח שלו, בהם אור השמש פוגע".{{הערה|Toomer, G. J. (December 1964). "Review: Ibn al-Haythams Weg zur Physik by Matthias Schramm". Isis 55 (4): 463–465.}}
 
ב[[ימי הביניים]], לפני המצאת הטלסקופ, רבים החלו להכיר בירח ככדור. על אף שהיו שהאמינו כי הירח הוא "חלק",{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://galileo.rice.edu/sci/observations/moon.html|כותרת=The Galileo Project - The Moon|אתר=galileo.rice.edu|תאריך_וידוא=2019-03-13}}}} בשנת 1609, [[גלילאו גליליי]] צייר את אחת מאיורי הטלסקופ הראשונים של פני הירח בספרו Sidereus Nuncius וציין כי פני הירח אינם חלקים וכי יש עליהם הרים ומכתשים. מאוחר יותר בשנת 1651, [[ג'ובאני בטיסטה ריקיאולי]] ו[[פרנססקו מריה גרימלדי]] ציירו מפה של הירח ונתנו למכתשים רבים שמות הקיימים עד היום. במפות, אזוריו החשוכים של הירח כונו "[[ים ירחי|ימות]]" או אוקיינוסים והחלקים המוארים כונו רמות או יבשות.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/חקר_הירח"