אסלאם – הבדלי גרסאות

 

===יורשי מוחמד===

 

לאחר מותו של אבו בכר מונה [[עומר בן אל-ח'טאב]] (عمر بن الخطّاب) לח'ליפה. הוא פיקד על מסעות הכיבוש הגדולים של האסלאם שבמהלכם נכבשו שטחים עצומים ב[[אסיה]] וב[[אפריקה]]. צבאותיו של עומר הכניעו את צבאות פרס ו[[האימפריה הביזנטית]] וכבשו את [[האימפריה הסאסאנית|פרס]], [[מסופוטמיה]], ה[[לבנט]], [[צפון אפריקה]] ו[[ספרד]]. [[ירושלים]] נכבשה בידי צבאותיו של עומר אבן אלעאץ בשנת [[638]] מידי ה[[ביזנטים]]. בעקבות כיבושים אלו ובשל יחסו המפלה של האסלאם כלפי דתות אחרות החל תהליך ארוך והדרגתי של התאסלמות העמים בשטחים הכבושים במזרח-התיכון, במרכז אסיה ובצפון אפריקה. תהליך זה, שהיה מהיר בתחילתו (לגבי הדתות הלא-מונותאסטיות) ואיטי בהמשכו (אצל בני הדתות המונותיאיסטיות שזכו ל"הקלות"), שהתחולל בעקבות היווצרות [[האימפריה המוסלמית]], נמשך כמה מאות שנים. במזרח התיכון הייתה גם תופעה הדרגתית של השתערבות (تعرّب), כלומר, העמים המקומיים שעד אז דיברו [[יוונית]], [[ארמית]], [[קופטית]], בֶּרבֶּרית ושפות אחרות, אימצו בתהליך שנמשך כמה מאות שנים את השפה הערבית ואת התרבות הקשורה בה. בסופו של דבר הם התמזגו בשבטים הערביים, כך שנוצר מרחב עצום שבו שולטות השפה הערבית והתרבות הערבית (בפרס ובמרכז אסיה לא התחוללה השתערבות, אף על פי שמרבית אוכלוסייתן התאסלמה). בשנת 23 להג'רה ([[644]] לספירת ה[[נוצרים]]) נרצח עומר ובזמן שגסס מינה שישה אנשים שיבחרו מביניהם את יורשו, תחת האיום שאם לא יסכימו על היורש בתוך 3 ימים יוצאו להורג בידי בנו של עומר. זאת הייתה [[מועצה מייעצת|מועצת השורא]] הראשונה בתולדות האסלאם, היא מינתה את [[עות'מאן בן עפאן|עת'מאן בן עפאן]] והיא הפכה לדגם הרצוי עבור המוסלמים ל[[דמוקרטיה איסלאמית|דמוקרטיה]] {{אנ|Islamic democracy}}.