יירוט אווירי – הבדלי גרסאות

במהלך [[המלחמה הקרה]] תפיסה של חילות אוויר רבים במערב וכן [[ברית המועצות]] נשענה על [[מלחמה גרעינית]] כוללת בה מטוסי הפצצה סילוניים מהירים ומגביהי טוס ינסו לתקוף את אדמותיהם עם כלי נשק גרעיניים. היירוט של מטוסי הפצצה החדשים הללו דרש יצירת מגע במרחקים ובגבהים גדולים יותר ובהתראה קצרה יותר לכן מטוסי היירוט נדרשו לביצועים גבוהים בטיפוס, מהירות מריבית וכן מרחק גדול בו ניתן להפעיל את הנשק. עקב צורך זה פותחו מטוסים שתוכננו לטיסה על קולית מתמשכת שיכלו לשאת מכ"ם מתקדם ולהפעיל טילי מכ"ם מעבר לטווח הראייה. תפיסת הלוחמה האווירית המודרנית הכוללת תקיפות על ידי מפציצים גרעיניים וטילים בליסטיים וכן התגוננות מתקיפות אלה על ידי התקפות מנע ויירוט המפציצים של האויב בעזרת טילים עד כדי הזנחת הכשרה לקרבות אוויר של טייסי קרב וייצור מטוסי קרב שהקריבו חלק מהביצועים לטובת ביצועי יירוט והיו בעיקר [[מטוס קרב של הדור השני|בני הדור השני]] ו[[מטוס קרב של הדור השלישי|השלישי]].

 

 

דרישות המודיעין של ברית המועצות הביאו לטיסות רבות ב[[מים בינלאומיים]] בעיקר באזור [[האוקיינוס האטלנטי]], מה שגרם ליירוטים רבים בעתות שלום של מטוסי סיור ימי סובייטיים על ידי מטוסי מדינות [[ברית נאט"ו]], שהפכו לדבר שבשגרה וכן כאמצעי ל[[הפגנת כוח]].