דוד וולפסון – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ שינוי שמות מבלבלים בתבנית:תפקיד מנהיג. ראו שיחת תבנית:תפקיד מנהיג (תג) |
יגילו במלכם (שיחה | תרומות) אחידות במיקום הערות שוליים |
||
שורה 16:
|אם=
|צאצאים=
|יורש העצר=
|אתר אינטרנט=
|תפקיד1={{תפקיד מנהיג
|שם התפקיד=נשיא [[ההסתדרות הציונית העולמית]]
|למניין=2
|התחלת כהונה=[[1905]]
שורה 36:
==תולדות חייו==
וולפסון נולד ב[[שטעטל|עיירה]] דוֹרְבְּיַאנִי{{הערה|[http://data.jewishgen.org/wconnect/wc.dll?jg~jgsys~shtetm~-2613659 Darbenai, Lithuania], באתר Jewish Gen.}} שב[[ליטא]] (אז ב[[גוברניית קובנה|פלך]] [[קובנה]], ב[[תחום המושב]] היהודי של [[האימפריה הרוסית]]). אביו אייזק היה [[מלמד]] משכיל, ואמו פייגה, [[עקרת בית]], הייתה נצר למשפחת [[רב]]נים. וולפסון קיבל בבית הוריו חינוך דתי אדוק, ובשנת [[1872]] נשלח על ידיהם ל[[פרוסיה המזרחית]] שבצדו ה[[הקיסרות הגרמנית|גרמני]] של ה[[גבול]] ה[[רוסיה|רוסי]]-גרמני כדי להימנע מגיוס ל[[צבא האימפריה הרוסית|צבא הרוסי]]. בהגיעו לגרמניה התיישב וולפסון בעיר [[קליפדה|ממל]] (היום ב[[ליטא]]), שם פגש את רבה של העיר, הרב [[יצחק רילף]], אשר קיבל אותו כאורחו ותלמידו. רילף, שלימד את וולפסון [[גרמנית]] ו[[מתמטיקה]], היה הראשון שהכיר לו את הרעיונות של תנועת [[
בשנות העשרים לחייו המשיך וולפסון לתור באזור מגוריו החדש ועסק במסחר. במסעותיו נתקל בין היתר ב[[סופר]] [[דוד גורדון]], התחבר אליו, התגורר בביתו ב[[ליק]] זמן מה וספג ממנו את רעיונותיו בנושאי חשיבותה של שיבת ציון. לאחר שחזר לממל בשנת [[1875]] עסק וולפסון במגוון רחב של עבודות: הוא מכר גפרורים, שימש כ[[סבל (מקצוע)|סבל]], עסק במסחר בחביות ואף מכר סחורות בשוק העיר. בשנת [[1880]] הפך לסוכן של חברת עצים בבעלות יהודית, תפקיד שבמהלכו סייר ונסע ברחבי [[אירופה]]. באחד ממסעותיו בגרמניה פגש וולפסון את מי שתהיה לאשתו, פאני יודל, נשא אותה לאישה ב-[[1880]] ואף ניסה להביא עמה ילד לעולם. אולם בכורו של וולפסון נולד כשהוא מת, ומאז מקרה זה לא הצליחו בני הזוג להביא עוד ילדים.
שורה 44:
==פועלו הציוני==
[[קובץ:ד"ר דוד וולפסון-JNF045328.jpeg|ממוזער|ד"ר דוד וולפסון]]
[[קובץ:Group.JPG|שמאל|ממוזער|250px|קבוצת צירים בקונגרס הציוני השמיני 1907. <BR> מבין היושבים: הרב קובלסקי, הרב [[יצחק ניסנבוים]], ה. פרבשטיין, [[נחום סוקולוב]], דוד וולפסון, [[שאול פנחס רבינוביץ|ש. פ. רבינוביץ (שפר)]]]]
לאחר שנכח בנאום של [[מקס בודנהיימר]] שעסק בתחיית העם היהודי, החל וולפסון נושא נאומים משלו בנושאי ציונות. תוך זמן קצר התחבר וולפסון לפעילים המובילים בתנועת חיבת ציון הגרמנית ונעשה למוביל בתחום. פעילות עסקנית זו נתפסה בעיניו כמגוחכת לאחר שבשנת [[1896]] קרא את ספרו של [[תיאודור הרצל]] "[[מדינת היהודים]]". הרושם העצום שהותיר עליו הספר גרם לוולפסון לצאת ל[[וינה|ווינה]] ולהפוך לידידו הקרוב ועוזרו האישי של הרצל. לאחר שחזר מווינה הקים וולפסון בקלן את הגרעין שעתיד להפוך להסתדרות הציונית בגרמניה - "האגודה היהודית הלאומית" שבראשה הועמד [[פאביוס שך]]. אמונות היסוד של האגודה היו שילוב בין רעיונותיה של תנועת [[חיבת ציון]] ורעיונותיו הציוניים של הרצל. ב-[[1897]] נערכו בגרמניה בחירות ל[[ההסתדרות הציונית|הסתדרות הציונית]] הגרמנית. וולפסון נבחר לתפקיד ה[[גזבר]], ויחד איתו כיהנו כמנהיגי הגוף גם בודנהיימר ורילף.
שורה 59:
וולפסון נפטר ב-[[15 בספטמבר]] [[1914]], ונקבר בקלן. בשנת [[1952]] הועלו עצמותיו ועצמות אשתו לקבורה ב[[הר הרצל]] שב[[ירושלים]] בחלקה מיוחדת בצמוד אל קבריהם של בני [[משפחת הרצל]].{{הערה|{{דבר||ארונותיהם של דוד וולפסון ורעיתו הובאו לחיפה|1952/07/01|00115}}.}}
בצוואתו ציווה דוד וולפסון להקדיש את הונו לצורך העלאת עצמותיו של הרצל, ושל עצמו ורעייתו לארץ ישראל, ואילו כל השאר הוקדש לצורך "מטרות ציוניות בארץ ישראל... מה שישמש את האומה כולה".{{הערה|ציטוט מתוך הצוואה מובא אצל דב שידורסקי, '''גווילים נשרפים ואותיות פורחות''', ירושלים, 2008, עמ' 50}} בינואר 1922, בהמלצתו של [[היינריך לווה]], החליט ועד הנאמנים של הקרן להשתמש בכסף להקמת [[בית דוד וולפסון]], שהכיל בראשיתו את [[בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי]] וכיום שוכנת בו הפקולטה ל[[משפטים]].{{הערה|הוגו ברגמן, '''בית-הספרים הלאמי והאוניברסיטאי בשנות תר"ף-תרצ"ה''', ירושלים, תרצ"ה, עמ' כה}}
ארכיונו האישי של וולפסון נמסר ל[[הארכיון הציוני המרכזי|ארכיון הציוני המרכזי]].{{הערה|{{הארכיון הציוני}}}}
| |||