גיוס בני ישיבות – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←המהפך הפוליטי ולאחריו: שוחזר עם ניסוח, והורחב-- תנסח איך שאתה רוצה אבל אנא לא להסיר מידע רלוונטי. |
←המהפך הפוליטי ולאחריו: הועתק מתורתו אומנותו ללא שינוי |
||
שורה 31:
במסגרת ההסכמים הקואליציוניים להקמת [[ממשלת ישראל השמונה עשרה|ממשלת בגין הראשונה]], בשנת [[1977]], בין [[הליכוד]] ו[[אגודת ישראל]] הוסרה המכסה של מספר תלמידי הישיבה שיכולים להצטרף להסדר תורתו אומנותו וגם הורחבו הקבוצות שיכולות להצטרף להסדר{{הערה|שם=מחקר2012כנסת}}. בשנת 1981 ,עם חידוש ההסכם הקואליציוני בין הליכוד לאגודת ישראל, הורחב ההסדר לכלול גם משמשים בקודש כגון מלמדים בישיבות, רבני ערים, דיינים, בעלי תשובה חרדים ומורים ומחנכים בחינוך העצמאי. עוד נקבע למשל שיורשה לבני 30 ומעלה לתת שיעורי תורה ולקבל תמורתם מלגות{{הערה|שם=מחקר2012כנסת}}{{הערה|שם=פרלמנט81}}, היתר זה מנע מחלק מהמשוחררים לנטוש את הישיבה מסיבות כלכליות ולשרת במילואים.
תנאי דחיית השירות הביאו לשינויים חברתיים וכלכליים בחברה החרדית, ובפרט חלה ירידה בתעסוקת גברים חרדים, שלא היו רשאים באופן רשמי לעבוד למחייתם או לרכוש הכשרה שאיננה תורנית. בשנת 1980 עמד שיעור התעסוקה בקרבם על 63%, ואילו בשנת 2003 הגיע שיעור זה ל-37% בלבד{{הערה|שם=פרלמנט81}}. כך התבססה "[[חברת הלומדים]]" החרדית{{הערה|שם=פרלמנט81}}, והתחזקה ההתבדלות של המגזר החרדי משאר המגזרים.
הניצול הגורף של ההסדר על ידי הציבור החרדי עורר ביקורת בקרב האוכלוסייה הלא חרדית כלפי האברכים והחרדים. [[מפלגת שינוי|מפלגת "שינוי"]], שזכתה להצלחה רבה בבחירות בשנת [[1999]] ו-[[2003]] ביססה את תעמולתה במידה רבה על הטינה בציבור הישראלי כלפי החרדים בנוגע לנקודה זו. החל מ[[שנות ה-90 של המאה ה-20]], החלו להשמע קולות, גם בתוך הציבור החרדי, שקראו לצעירים חרדים, הכלולים בהסדר "תורתו אומנותו" ואינם מקדישים את כל זמנם ללימוד תורה, להתגייס. בנוסף, החלו להישמע קולות כנגד המצוקה הכלכלית שגורם ההסדר בקרב הציבור החרדי בשל כך שעל הרשומים במסגרת ההסדר נאסר לעבוד ונשמעה הטענה שהוא לאו דווקא מיטיב איתם. עם זאת, ההנהגה הרבנית החרדית מאוחדת בראייתה את ההסדר כחיובי וחיוני.
===ועדת הכהן===
| |||