המהפכה החוקתית – הבדלי גרסאות

'''המהפכה החוקתית''' ב[[ישראל]] היא תהליך של הרחבת ה[[ביקורת שיפוטית|ביקורת השיפוטית]] על [[החקיקה בישראל|חוקי]] [[הכנסת]], בעקבות חקיקתם, בשנת [[1992]], של שני [[חוק יסוד|חוקי יסוד]] העוסקים ב[[זכויות האדם]]: [[חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו]] ו[[חוק יסוד: חופש העיסוק]]. בשני חוקי יסוד אלה עוגנו לראשונה במפורש בחוק ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. בשנת 1994 נוספה להם, גם זו לראשונה בחוק, הכרה בהכרזת העצמאות כמקור לעקרונות על פיהם יכובדו זכויות האדם בישראל.

ה[[שופט]] [[אהרן ברק]], בעת שכיהן כשופט [[בית המשפט העליון]] ואחר כך כ[[נשיא בית המשפט העליון]], התייחס אל חוקים אלה כאל בעלי מעמד על-חוקי הדומה ל[[חוקה]], שעל-פיו ניתנה ל[[בתי המשפט בישראל|בתי המשפט]] הסמכות להכריז על בטלותו של [[חוק]] העומד בסתירה אליהם. עם חקיקת חוקי יסוד אלה ו[[פרשנות (משפט)|פרשנותם]] באופן זה על ידי בית המשפט, חל שינוי מהותי בצורת ה[[שלטון]] במדינה ובמעמדן של [[זכויות האדם בישראל]], יחד עם עליית כוחו של בית המשפט העליון (בפרט בשבתו כ[[בג"ץ]]) לעומת הכנסת ו[[ממשלת ישראל|הממשלה]].

ברמה הטכנית המהפכה החוקתית מתאפיינת במתן יכולתסמכות לבית המשפט לפסול חקיקה של הכנסת, כאשר חקיקה זו עומדת - להבנתו של בית המשפט - בסתירה לחוק יסוד. היכולתהסמכות לפסול [[חקיקת משנה]] הייתה נתונה לבתי המשפט מאז ומתמיד, בהתאם לעקרונות ה[[משפט מנהלי|משפט המנהלי]]. כעת הורחבה יכולתסמכות זו גם לפסילתה של חקיקה ראשית.

במהלך השנים שחלפו מראשית המהפכה החוקתית, עלו מספר הצעות לשינוי המצב החוקתי כדי לאזן או אף לבטל כליל את המהפכה החוקתית., אבל