משפט סוקרטס – הבדלי גרסאות

[[קובץ:David - The Death of Socrates.jpg|ממוזער|250px|"מותו של סוקרטס", מאת [[ז'אק לואי דויד]], [[1787]]]]

 

מותו של סוקרטס הפך אותו למעין "קדוש חילוני", אשר מת על מזבח דעותיו. מוטיב זה קודם בעיקר על ידי שני תלמידיו הגדולים של סוקרטס, [[אפלטון]] ו[[קסנופון]], שעל תיאוריהם נסמכים ההיסטוריונים וחוקרי הפילוסופיה הרבים שחקרו את האירוע.

{{ערכים מורחבים|ערכים=[[הדמוקרטיה האתונאית]], [[המלחמה הפלופונסית]]}}

 

[[הדמוקרטיה האתונאית|אתונה]] בימיו של סוקרטס הייתה [[פוליס]], עיר-מדינה שנהנתה משלטון עצמי ו[[דמוקרטי]]. כל בעלי התפקידים בממשל נבחרו על ידי כלל האזרחים (או באמצעות גורל) וכהונתם הוקצבה לזמן מוגבל. ההחלטות הפוליטיות של העיר נקבעו באספות עם ב[[האגורה|אגורה]], בהן ניתנה רשות הדיבור לכל אזרח ללא קשר למעמדו.

בבסיס הפוליס עמדה האמונה כי לכל אדם יש את ה[[לוגוס]], התבונה וכן מוסר ותחושת צדק ואלה מאפשרים לכלל האזרחים להתאגד יחד לשלטון עצמי, המעניק שוויון מלא לכלל אזרחי הפוליס ללא הבדל בין המעמדות ומנוהל על ידי האזרחים עצמם.

 

ניסיון הפיכה נוסף של הסיעה האוליגרכית בשנת 402 לפני הספירה, נבלם במתקפת מנע שערכו הסיעות המתונות של אתונה.

=== סוקרטס ===

{{ערך מורחב|ערך=[[סוקרטס]]}}

הפילוסוף הגדול [[סוקרטס]], שחי באתונה במאה החמישית לפני הספירה, טען כי אזרחי הפוליס לא מסוגלים לקיים שלטון עצמי. סוקרטס האמין בהגדרה מוחלטת וכיוון שזו לא בגדרי השגתו של האזרח הפשוט, אין ביכולתו לעסוק בענייני מדיניות מורכבים. סוקרטס זלזל במעמדות הנמוכים וראה בהם לא 'אזרחים' אלא 'נתינים', 'עדר' הזקוק לרועה, "הבקיא", אשר ינהיג אותו ויצווה לו כיצד לנהוג. סוקרטס קרא תיגר על עצם הרעיון של [[דמוקרטיה]] והאפשרות של שלטון עצמי לאזרח הפשוט. מבחינה זו, סוקרטס ותלמידיו לא היו רק 'אנטי דמוקרטים'; אלא 'אנטי פוליטיים'. הם היו מלאי בוז כלפי הדמוקרטיה ואספות העם וזלזלו בהמון הבור ומנהיגיו החושבים שביכולתם לנהל את ענייני העיר הסבוכים בעצמם. במקום זה הציעו סוקרטס ותלמידיו צורות שונות של [[מונרכיה]] ו[[שלטון אבסולוטי]], שהיו נשמעות לאתונאים מופרכות כמעט כמו בימינו.

 

סוקרטס אהד את ספרטה, את משטרה שנטה לאוליגרכיה, את דיכוי המעמד הנמוך שנהג בה ואת אורח החיים הסגפני-צבאי של אזרחיה. הוא האמין בחברה סגורה ובכתבי תלמידו אפלטון המתארים את המדינה האידיאלית מופיעים רעיונות של חינוך מחדש וסגירת גבולות שתמנע זיהום רוחני של דעות זרות. הנוער האריסטוקרטי שנהה אחריו, העריץ אף הוא את ספרטה והחל לנהוג במנהגיהם.{{הערה|במחזה "[[הציפורים (מחזה)|הציפורים]]" של [[אריסטופאנס]] הוא מתאר זאת כך "כל האנשים אז השתגעו על הספרטנים; צימחו שער, רעבו, לא התקלחו, הסתקרטו, נשאו סקיטלות בזרועם" (הציפורים, ש' 1281-1283)}}

 

ואכן, מבין תלמידיו של סוקרטס יצאו מתנגדים בולטים של הדמוקרטיה: אם במישור העיוני כ[[אפלטון]] ו[[קסנופון]] ואם במישור המעשי, כמו מנהיגי [[שלושים הטיראנים|השלושים]] [[קריטיאס]] ו[[כארמידס]].

בית המשפט האתונאי הורכב מחמש מאות שופטים, על פי עדות קסנופון רק מאתיים ושמונים מהם היו בעד הרשעה. לאחר ההרשעה, על פי הנהוג במשפט האתונאי דורשת התביעה את העונש הראוי לדעתה וההגנה מציגה עונש חלופי. על סוקרטס ביקשה התביעה לגזור עונש מוות ואילו הוא בזלזול הציע להכריז עליו כגיבור אזרחי ולתת לו ארוחות חינם בפריטניאון, מקום סעודתם של חברי הממשלה וגיבורי העיר. אחר כך, המיר את הצעתו בקנס זעום של מנאי אחד ולאחר הפצרות התלמידים העלה את הסכום לשלושים מנאי.

לפי קסנופון, סירב סוקרטס להציע הצעה חלופית, שכן ראה בכך הודאה באשמה ובכך חייב את השופטים לבחור בעונש המוות.

 

ככל הנראה, למרבה האבסורד, עלה מספר התומכים בעונש המוות על מספר המרשיעים בהצבעה הראשונה ולסוקרטס ניתן גזר דין מוות.{{הערה|ב"חיי סוקרטס" של [[דיוגנס לארטיוס]] מצוין כי מספר התומכים בעונש המוות עלה בשמונים על מספר המרשיעים}}

=== אפשרות הבריחה ===

לאחר גזר הדין, ביקרו תלמידיו של סוקרטס בתאו והציעו לו לברוח מהכלא ולהימלט מגזר הדין. סוקרטס סירב, כשהוא נותן שלושה תירוצים שונים: האחד, הוא מעדיף למות כעת בשתיית [[לענה]] ולאחר ייסורי הזקנה. לעומת זאת ב[[דיאלוג אפלטוני|דיאלוג האפלטוני]] [[פיידון (דיאלוג אפלטוני)|פיידון]], מסביר סוקרטס שהוא שואף למות כיוון שהמוות מאפשר לנשמת הפילוסוף שחרור ממגבלות הגוף שמונע ראייה אמיתית של ה[[פלאטוניזם|אידאות]], המציאות האמיתית של העולם לשיטתו של אפלטון. סוקרטס אף מבקש למסור לידידו אואנוס, ש"יצטרף אליו", בכדי שיוכל גם הוא להגיע להשגה האמיתית. למרות זאת, סוקרטס מדגיש כי אף שהמוות הוא משאת חייו של הפילוסוף, אסור לו "להיטיב עם עצמו" ולגרום למותו.

השאלות העיקריות עליהם מנסה המחקר המודרני להשיב, הן מה הייתה העילה האמיתית להוצאתו להורג של סוקרטס, איך ייתכן שאתונה הדמקורטית והפלורליסטית הוציאה להורג אדם רק בגלל דעותיו השנויות במחלוקת ומדוע לא ניסה סוקרטס לחמוק מעונש עד שנראה כאילו ניסה למות?

 

החוקר [[י' פ' סטון|איזי פ. סטון]], טוען כי עיקר ההאשמה האתונאית הייתה חינוכו של הנוער נגד הדמוקרטיה. לטענתו, לאחר שתי הפיכות אוליגרכיות, שהתבצעו בתמיכתו של נוער פרו ספרטני שהתחנך על ברכי סוקרטס לבוז לרעיון הדמוקרטי, הבינו אזרחי אתונה שסוקרטס ותורתו מהווים איום אמיתי על יציבות העיר. בשתי ההפיכות היו תלמידיו של סוקרטס מנהיגי השלטון האכזר ובכך לא השאירו לאתונה, אף על הפלורליזם וחופש הדיבור ששרר בה, כל ברירה. סטון מצביע על העובדה שהמשפט התרחש רק שנתיים לאחר הניסיון האחרון להפלת הדמוקרטיה וכשמאורעות "הארבע מאות" ו"השלושים" עוד היו צרובות בזיכרון האתונאי. הקטגור הראשי, [[אניטוס]], היה ממנהיגי הדמוקרטים ששחרו את העיר מידי "השלושים" ובוודאי זכר לסוקרטס את העובדה שלא התייצב לצידם בזמן ההפיכה ולא עזב את העיר.{{הערה|סטון מדגיש שהתביעה לא הייתה על מעשיו של סוקרטס בזמן שלטון "השלושים", שכן לאחר החזרת הדמוקרטיה ניתנה חנינה כללית לכל האריסטוקרטים ותומכיהם. בכך מציע סטון הסבר לזמן שחלף עד להגשת התביעה, כיוון שאזרחי אתונה יכלו לתבוע את סוקרטס רק לאחר שהמשיך להטיף את משנתו המסוכנת לאחר מתן החנינה}}