סופר – הבדלי גרסאות

בתקופת [[חז"ל]] שימש המונח "סופר" במשמעותו הבסיסית - אדם העוסק בכתיבה (כך למשל, [[סופר סת"ם]], שהוא סופר הכותב [[ספר תורה|ספרי תורה]], [[תפילין]] ו[[מזוזה|מזוזות]], או הממונה ב[[בית דין (הלכה)|בית הדין]] על כתיבת [[גט|גיטין]]). בדרך כלל לתואר זה זוכה מי שאיננו בקי בכתיבה גרידא אלא נחשב למומחה בתחום עיסוקו, כולל הדינים השונים שנלווים לכתיבתו הדתית.<ref>{{הערה|ראו [[תלמוד בבלי]] [[גיטין]] ב, ב.</ref>}} בתקופה זו היה מקובל שלכל עיר ישנו "סופר מתא", הסופר המקומי. [[רש"י]] ו[[תוספות]] נחלקים ביניהם האם הכוונה לסופר סת"ם, או לכותב [[שטר חוב (הלכה)|שטרות חוב]] מקצועי (מעין [[נוטריון]]).<ref>{{הערה|[[רש"י]] [[תוספות|ותוספות]] [[בבא בתרא]] כא, ב.</ref>}} כך או כך, עד להתפתחות העברית המודרנית במאה ה-19, לא שימש המונח "סופר" לתיאור כותב יוצר, והמונח המקובל היה "מחבר".

המונח "סופרים" (ברבים בלבד) התרחב עוד יותר ומהווה בחז"ל כינוי כללי לחכמים ולתלמידיהם, שדבריהם קרויים [[דברי סופרים]], ועליהם נאמר "קנאת סופרים תרבה חכמה".<ref>{{הערה|[[תלמוד בבלי]] [[בבא בתרא]] כב, א.</ref>}}