ספר ישעיהו – הבדלי גרסאות

|תמונה=[[קובץ:1QIsa b.jpg|250px|קטע מספר ישעיהו ב[[המגילות הגנוזות|מגילות הגנוזות]]]]

לפי הכתוב בפסוקים הפותחים את הספר, התנבא מחברו ישעיהו בן אמוץ בתקופת מלכי [[ממלכת יהודה|יהודה]] - [[עוזיהו]] (כנראה רק משנת מותו - [[757 לפנה"ס]]), דרך מלכות [[יותם (מלך יהודה)|יותם]], [[אחז]], ועד סוף ימי [[חזקיהו]]. פרשנים מסוימים מרחיבים את ימי נבואתו גם לימי [[מנשה (מלך יהודה)|מנשה]]{{הערה|1=[[חז"ל]] פירשו שכיוון שהיה מנשה מלך רשע הוא לא נכלל ברשימת המלכים שבתחילת ספר ישעיהו, ראו [[סדר עולם רבה]] פרק כ'. מדרש נוסף טוען שמנשה הרג את ישעיהו}}.

למרות זאת, מפרק מ' עוסקת הנבואה, ככל הנראה, בתקופת העלייה מ[[בבל]] ו[[הצהרת כורש]], קרי כ-200 שנה לאחר הזמן הכתוב בתחילת הספר. כך סבור הפרשן בן [[המאה ה-11]], [[משה אבן ג'יקטילה]], אשר את דבריו מביא האבן עזרא בפירושו לישעיהו{{הערה|על פרק מ', פסוק א'}} {{ציטוטון|ואלה הנחמות הראשונות, מחצי הספר על דעת רבי משה הכהן נוחו עדן, על בית שני}}{{הערה|פרופ' זאב וייסמן, '''מבוא למקרא''', בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה, יחידה 1, עמ' 34}}. בשל התקופה הארוכה בת מאות השנים מתחילת הספר ועד לסופו, נהוג ליחס את הנבואות למספר נביאים (ראו הסבר להלן ברקע ההסטוריההיסטורי).

ספר ישעיה מכסה תקופה היסטורית ארוכה בת מאות שנים, בה קמו ונפלו מעצמות אזוריות (האימפריות ה[[אשור|אשורית]]ית, ה[[בבל|בבלית]]ית והפרסית), נוהלו מסעי כיבושים נרחבים והגליות עמים. בשנים אלו התחוללו שינויים מדיניים שעברו על ממלכת ישראל ויהודה, ולוו בתככים, יריבויות ובריתות עם העמים הסובבים. בשל התקופה הארוכה והאירועים המוזכרים בו, מקובל במחקר ליחס את הספר לשני כותבים לפחות- הראשון [[ישעיהו|ישעיה בן אמוץ]] (פרקים א-לט) אשר ניבא בירושלים, ישעיה השני אשר זהותו אינה ידועה (פרקים מ-סו; מהם מ-מח בבבל, ומט-ס"ו בירושלים). יש המזהים גם את ישעיה השלישי (פרקים נה- סו) ואולי אף כותבים נוספים.

על פי כותרת הספר הנביא ניבא בימי המלכים [[עוזיהו]], [[יותם (מלך יהודה)|יותם]], אחז ו[[חזקיהו|יחזקיהו]], ברבע האחרון של המאה השמינית לפנה"ס לערך (יש' א 1). אך הנבואה המוקדמת ביותר של הנביא [[ישעיהו|ישעיה בן אמוץ]] אשר ניתן לתארכה על פי רקעה ההסטוריההיסטורי, היא מימי [[אחז]] בשנת 733 לפנה"ס (יש' ז), והמאוחרת ביותר מתוארכת לפי פרק לו לשנת 701 לפנה"ס, בתקופת המצור על ירושלים, בימי המלך [[חזקיהו]] מלך יהודה.{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=יאיר הופמן|שם=עולם התנ"ך - ישעיה|מקום הוצאה=תל אביב|שנת הוצאה=1994|מו"ל=דודזון-עתי|עמ=8}}}}.  שנים אלו, מ-733 עד 701 לפנה"ס היו בצל התעצמותה של ממלכת אשור, וכיבושיה המרשימים את [[ארם דמשק]], ואת שומרון (יש' ז-ח). עם נפילת שומרון בשנת 720 לפנה"ס הוגלו תושבים רבים, וקרבתה של אשור, העלה חשש מכוחה והעיק מטבע הדברים גם על [[ממלכת יהודה]] הסמוכה.  כנגד חששות אלה עמדה תפיסתו הדתית-מדינית של ישעיהו בן אמוץ, לפיה ירושלים עירו של ה' תינצל מכיבוש (כגון יש' ח 8; ל  8-33; לא 5-95–9 ). נבואה זו התגשמה בימי [[סנחריב]] מלך אשור, בשנים 701, אך העיר שניצלה שועבדה לסנחריב, ותושביה נאלצו להעלות מסיםמיסים לממלכת אשור.        

נבואות הנביא המכונה ישעיה השני, בפרקים מ- ס"ו, משויכות לתקופה מאוחרת יותר, שבה העם ביהודה כבר מצוי בגלות בבבל, ובהן קריאות והפצרות של הנביא אל העם לצאת מבבל ולשוב לארץ. קריאות אלה מאפיינות את תקופת עליית האימפריה הפרסית ובראשה המנהיג [[כורש]], בשנת 539 לפנה"ס. מכאן שמדובר בשליש האחרון של המאה השישית לפנה"ס.  כורש השתלט על בבל ומלך על כל שטחי האימפריה הבבלית ב[[מסופוטמיה]]. מהצהרת כורש אשר פורסמה בראשית עליתועלייתו לשלטון,  עולה כי הנהיג מדיניות גמישה ונוחה כלפי העמים בשטח מלכותו, ובכלל זה יהודה, ואפשר את חזרתם לישראל של גולי בבל ובניית המקדש בירושלים (עז' א 1-4; עז' ו 1-5; דה"ב לו 22-2322–23).  זהו הנתון ההיסטורי היחיד המצוין בחלקו המאוחר של הספר. [[קובץ:DSD1).JPG|שמאל|ממוזער|250px|מקטע מספר ישעיהו ב[[המגילות הגנוזות|מגילות הגנוזות]]]]

באמצעות שימוש ב[[עיבוד שפה טבעית]] על הטקסט בספר, טוען פרופ' [[משה קופל]] כי החלק השני של ספר ישעיהו מתחיל בפרק ל"ג ולא בפרק ל"ט כמקובל.{{הערה|{{הארץ|ליטל לוין|התוכנה פסקה תוך דקות - לתורה יש כמה מחברים -

צוות ישראלי פיתח אלגוריתם לזיהוי מחברים של טקסטים|1.1179139|03.07.11}}}}.

ישעיהו היה מעורה במדיניות [[ממלכת יהודה|יהודה]] ומקורב לבית המלכות. עמדתו הייתה כי כיבושי [[אשור|האימפריה האשורית]] ואיומה על ממלכת יהודה אינה רק מאבקי כוח בין אימפריות אלא גם מהווה שליחת ה' להעניש את ממלכת יהודה הפושעת, ולכן אם יהודה רוצה להינצל עליה לפנות אל ה' ולא אל ממלכות האזור. מן העמדה הזאת נבע העידוד שהעניק ישעיהו ל[[חזקיהו]]לחזקיהו, שלא להיכנע למלך אשור.