גיוס בני ישיבות – הבדלי גרסאות

סוגיית גיוסם של תלמידי הישיבות לשירות צבאי עמדה על סדר היום כבר ב-[[1948]], עם הקמת [[המפקד לשירות העם]], בשלב הראשון של [[מלחמת העצמאות]]. ב-[[9 במרץ]]בפברואר הושג הסכם זמני בין נציגים בכירים של [[המפקדה הארצית]] של '[[ההגנה]]' לבין ראשי ישיבות בירושלים מטעם [[ועד הישיבות]]. ההסכם מאשר את אי-גיוסם של בני הישיבות לשירות צבאי, למרות עמדתה העקרונית של 'ההגנה' כי יש למצוא דרכים לגייס תלמידים אלה{{הערה|שם=היומן|[https://jerusaleminstitute.org.il/wp-content/uploads/2019/07/מלחמת-העצמאות_pub.pdf מלחמת העצמאות בעיניים חרדיות] חקר החברה החרדית, כרך 5 (אפריל 2018), מכון ירושלים למחקרי מדיניות, עמ' 101}}. הסכם ברוח זו{{מקור|סיבה=הסכם אחר?}} נחתם ב10ב-10 במרץ, בין הרבנים הראשיים וגאב"ד [[העדה החרדית]] לבין המפקד לשירות העם בירושלים, ובו התחייבו ראשי הישיבות לא לרשום בישיבות תלמידים שלא מגיעים מתוך המסגרת הישיבתית ושלא יפגעו בזכויות בחורים שבחרו להתגייס{{הערה|{{כיכר השבת|ישראל כהן|נחשף: ההסכם של ועד הישיבות והעדה החרדית עם הצבא|240349|26 ביולי 2017}}}}. הסדר זה התקבל בשיתוף ועד הישיבות בהתנגדות גורמים חרדים קיצונים שיוצגו על ידי "[[איחוד הישיבות]]" שהיה שותף להסכמות קודמות, אולם סירב לקבל את ההסדר החדש.{{מקור}}