תומאס הובס – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ החלפת פרמטרים לשמות פרמטרים אחידים בתבניות (תג)
אין תקציר עריכה
שורה 289:
בשיח על המדעים והאומנויות רוסו מזכיר את הובס יחד עם [[ברוך שפינוזה|שפינוזה]] כמי שפיתח הגות מסוכנת ובלתי מוסרית.{{הערה|Jean Jacques Rousseau, "Discourse on the Sciences and Arts, or the First Discourse", in '''The Discourses and other Political Writings''', V. Gourevitch (ed.), Cambridge: Cambridge University Press (1997), pp. 26}} רוסו מפרט עוד בהקדמה למחזה "נרקיס" שהובס, כמו אחרים, פיתח תורה הסולדת מהמחויבויות של האדם וה[[אזרח]] ובכך מסכנת את הדורות הבאים.{{הערה|Jean Jacques Rousseau, "Preface to Narcissus", in '''The Discourses and other Political Writings''', V. Gourevitch (ed.), Cambridge: Cambridge University Press (1997), pp. 98}} במכתב ל[[וולטר]] רוסו כותב כי בניגוד לעמדתו של "ה[[סופיזם|סופיסט]] הובס" כל ממשל אנושי מוגבל מטבעו לחובות אזרחיות, וכאשר האדם משרת את המדינה היטב אין הוא חייב בדין וחשבון לגבי השירות שהוא נותן לאלוהים.{{הערה|Jean Jacques Rousseau, "Letter to Voltaire", in '''The Discourses and other Political Writings''', V. Gourevitch (ed.), Cambridge: Cambridge University Press (1997), pp. 244}}
 
בשיח אודות מקורות אי-השוויון רוסו טוען שכל הוגי מצב הטבע עד כה כשלו בכך שנתנו לאדם במצב הטבע מאפיינים של האדם בחברה האזרחית. בניגוד להוגי מצב הטבע לפניו, רוסו ביקש לתאר את חייו של האדם במצב הטבע הראשוני בו אין חברה כלל, ולכן גם אין אינטראקציה משמעותית בין בני האדם. ספציפית לגבי הובס, רוסו כותב נגד סברתו שהאדם הוא לוחמני מטבעו. תחת זאת, רוסו מאמץ את העמדה של [[שארל מונטסקייה]] לפיה האדם במצב הטבע הוא כה מפוחד שהוא תמיד נכון לברוח מכל רעש ותנועה שלהם הוא אינו מוכן. רוסו מפרש את הובס כמי שטוען שהאדם הוא מרושע מטבעו וקובע שזו טעות. הטעות נובעת, לפי רוסו, מכך שהובס ייחס לאדם במצב הטבע אהבה עצמית (amour propre) ותשוקות שניתן לפתח רק בחברה בה מתקיים מגע ותלות עם אחרים. הובס לא ראה, רוסו טען, שבדיוק מאחר שהאדם במצב הטבע לא יודע להבחין בין טוב לרע הוא לא יכול להיות רע. בנוסף, רוסו טען, הובס לא הבחין בכך שהאדם במצב הטבע מסוגל להפגין חמלה כלפי כאב של אחרים, כפי שחיות אחרות מסוגלות לחמלה מעין זו.{{הערה|Jean Jacques Rousseau, "Discourse on the Origins of Inequality or The Second Discourse", in '''The Discourses and other Political Writings''', V. Gourevitch (ed.), Cambridge: Cambridge University Press (1997), pp. 132, 145, 151ff}}
 
על אף ביקורתו, רוסו גם ציין לזכות חלק מהרעיונות של הובס. ב"[[האמנה החברתית (ספר)|האמנה החברתית]]" רוסו קובע שמכל הכותבים הנוצרים הובס היה היחידי שהעז להציע איחוד של המדינה והכנסייה וראה נכוחה שללא איחוד כזה אף ממשלה או מדינה אינה יכולה להתקיים.{{הערה|ז'אן ז'אק רוסו, האמנה החברתית, ספר 4, פרק 8.|ימין=כן}}
שורה 310:
 
==לקריאה נוספת==
* [[גוטפריד וילהלם לייבניץ]], "פרק מתוך ה'תיאודיציה': 'מחשבות על הספר שפרסם מר הובס באנגלית על החופש, על ההכרח ועל המקריות'" (מצרפתית: [[אביבה ברק]]), '''[[דחק - כתב עת לספרות טובה]]''', כרך ה', 2015.  
* [[שמואל הוגו ברגמן]], '''תולדות הפילוסופיה החדשה: מניקולאוס קוזאנוס עד תקופת ההשכלה''', [[מוסד ביאליק]], תש"ל, עמ' 134–146.
* [[שלמה אבינרי]], '''רשות הרבים: שיחות על מחשבה מדינית''', [[ספרית פועלים]], 1966.