לואי בונפרטה – הבדלי גרסאות

הוא התאמץ ללא הצלחה ללמוד את שפת נתיניו [[הולנדית]]. על פי המסופר הצורה שבה דיבר בשפה זו הייתה כה גרועה, עד שבתחילה הוא כינה את עצמו בהולנדית: "Konijn van 'Olland" ("[[ארנב]] הולנד") במקום "Koning van Holland" ("מלך הולנד"). עם זאת, המאמץ הכן שלו ללמוד הולנדית, הקנה לו כבוד בין נתיניו. רבים משריו והחצרנים שלו היו למעשה צרפתים ונשלחו לתפקיד בידי נפוליאון. לואי הכריח אותם לוותר על אזרחותם הצרפתית, ולדבר רק הולנדית. צעד זה הכעיס עוד יותר את אשתו הורטנס. הורטנס לא ששה לעזוב את צרפת מלכתחילה, וקיוותה להיות "מלכת הולנד ב[[פריז]]". עם זאת, נפוליאון התעקש, ובלית ברירה הורטנס ליוותה את בעלה אל ממלכתו החדשה. היא ולואי גרו בשני אגפים נפרדים בארמון, ונפגשו רק אם הדבר היה הכרחי. במכתביה, הורטנס תיארה את עצמה כאסירה.

 

 

לנוכח העצמאות הרבה שגילה, היחסים בין לואי לנפוליאון התדרדרו במהירות. כאשר נפוליאון דרש מלואי לשלוח חיילים הולנדיים אל ה[[גרנד ארמה]] לצורך הפלישה המתוכננת ל[[האימפריה הרוסית|אימפריה הרוסית]], לואי סירב בתוקף. נפוליאון האשים אותו שהוא בוגד בצרפת ומייצג את האינטרסים של ההולנדים. נפוליאון מצדו פינה את מרבית חייליו מהממלכות שתחת שלטונו, וריכז אותן בסמוך לגבולו המזרחי. בכלל זה, הוצא גם מרבית חיל המצב מהולנד, והושארו בה רק 9,000 איש. אלא שב-[[30 ביולי]] [[1809]] ניצלו זאת [[בריטניה|הבריטים]], ויזמו את [[מבצע ולכרן]] שבמסגרתו הותקפו [[ארצות השפלה]]. לואי לא הצליח לארגן התנגדות יעילה כנגד הכוח הבריטי העדיף, ונפוליאו נאלץ לשגר כוחות מצרפת כדי שיסייעו לו בהדיפת הפלישה. נפוליאון ניצל את הפרשה, וב-[[1 ביולי]] [[1810]] דרש מלואי להתפטר. לואי סרב, וכשכוחות צרפתים החלו לזרום להולנד, הצהיר שממלכתו נכבשה. הוא וויתר על הכתר, ונמלט ל[[האימפריה האוסטרית|אוסטריה]]. ב-[[4 ביולי]] סופחה הממלכה סופית לצרפת.