פאן – הבדלי גרסאות

ב[[מיתולוגיה יוונית|מיתולוגיה היוונית]] '''פּאן''' (ב[[יוונית]]: '''Πάν''') (באנגלית: PAN) הוא [[אל]] הרועים ועדריהם ומייצג גם את ה[[מוזיקה]] הפסטורלית והשעשועים. ראו בו האנשה של הטבע, שמצד אחד מושך ומפתה בסגולותיו המרגיעות, אבל עשוי להתחלף בזמן קצר לסוער ומסוכן. בגלגולו המאוחר ב[[מיתולוגיה רומית|מיתולוגיה הרומית]] הוא נקרא בשם '''פּאונוס'''.

דמותו של פאן בדרך כלל מוצגת כסוג של דמון, כ"[[סאטיר]]" – יצור בעל חצי גוף תחתון של [[תיש]] וחצי עליון של אדם עם קרניים וזקן תיש. ב[[ימי הביניים]] שימשה דמות זו לתיאור [[שד (מיתולוגיה)|שדים]].

שפאן הוא בנם של האל [[הרמס]] ובת התמותה [[פנלופה]], נולד וחי ב[[ארקדיה]]. לפי מיתוס אחד, כשאמו ילדה אותו וראתה את מראהו המבעית, נחרדה וברחה מיד אחרי שנתנה בו מבט אחד. אביו לקחולא נרתע ממנו ולקחו לאולימפוס לשעשע את האלים בצורתו והתנהגותו המבדחת, אך הוא חזר לארץ. היה חלק מפמליתו של [[דיוניסוס]]. הוא נחשב גם אל הפוריות.

פאן מתואר כרודף נשים גדול מאין כמוהו, שבילה את רוב זמנו ברדיפה אחרי ה[[נימפות]]. הוא התאהב בנימפה '''סירינקס''' אך זו לא רצתה אותו ופנתה לאלים לעזרה. האלים, על מנת להרחיק את פאן מאותה נימפה, הפכו אותה ל[[קנה]]. פאן, באבלו, חתך את הקנים לחלקים באורכים שונים ויצר מהם [[חליל]] הידוע בשם "[[חליל פאן]]" ובמספר שפות "סירינקס" או "סירינגה". נימפה אחרת שסירבה לו, היא '''[[אכו]],''' נימפת הנחלים והיערות. הוא שיסה בה את כלביו שטרפוה ורק הד קולה נותר. לעומת זאת, את הנימפה '''פיתיס''' הרג אל הרוח הצפונית, '''בוריאס''', שהתחרה עם פאן על אהבתה. במקום מותה צמח עץ [[אורן]] המקודש לפאן.