עמנואל לוינס – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ החלפת פרמטרים לשמות פרמטרים אחידים בתבניות (תג)
אין תקציר עריכה
שורה 31:
בזמן השבי המשיך לוינס לקרוא וללמוד והחל להכין את ספרו "מן הקיום לקיים", שפורסם ב-[[1947]]. כששוחרר ושב לצרפת גילה שכל משפחתו בליטא, הורים ושני אחים, נרצחה על ידי הנאצים.
 
לוינס התמנה למנהל בית ספר ברשתלמורים של "[[אליאנס]]" בפריז, תפקיד שאותו מילא עד שהתקבל להוראה ב[[אוניברסיטת פואטייה]] ב-[[1961]]. בשנים שלאחר המלחמה פגש לוינס מורה מסתורי שכונה "'''[[מר שושני]]'''", שלימד אותו [[תלמוד]]. לוינס העריץ את 'מר שושני' עד סוף ימיו ואמר עליו כך: "כשהיה מלמד לא היה מונח ספר לפניו. הוא ידע הכול בעל פה, וכשהייתי מפענח בקושי את האותיות הקטנות ב[[תוספות]], הוא היה מפסיק אותי: 'אתה שם, בסוף השורה דילגת על מילה' … היה למר שושני כח דיאלקטי בלתי רגיל: כמות המושגים שהיה מסוגל לתפוס ולהרכיב בבת אחת הייתה משאירה רושם של פראות, בתגליותיה הבלתי צפויות". לוינס למד ממנו בצורה אינטנסיבית במשך כמה שנים עד שזה נעלם. הצליחו למצוא רק את מצבתו ב[[מונטווידאו]], עליה נכתב: "לידתו וחייו סתומים בחידה".
 
לוינס הוזמן להרצות באופן קבוע בכנס השנתי לאינטלקטואלים היהודים בצרפת, שאורגן על ידי [[אדמון פלג]] ו[[ליאון אלגזי]], והחל מהכנס השלישי (1960) הציג את "הקריאות התלמודיות" שלו. ב-[[1961]] פרסם את ספרו '''"[[כוליות ואינסוף]]"''' שהציג את משנתו המלאה. בעקבות ספר זה פרסם [[ז'אק דרידה]] מסה על הגותו של לוינס, שתרמה מאוד לפרסומו של לוינס. לוינס המשיך לכתוב מאמרים, וב-[[1974]] הוציא את "אחרת מהיות" שלוינס ראה בו תפנית בהגותו. מאז ועד למותו בנר שמיני של חנוכה תשנ"ו (1995) כתב לוינס ספרים ומאמרים רבים המבהירים את שיטתו ומסבירים דברים שונים לפיה.