אינטימיות – הבדלי גרסאות

בולבי מתאר שלושה דפוסי היקשרות 1. היקשרות בטוחה 2. היקשרות אמביוולנטית המתבטאת בחרדת נטישה. 3. היקשרות נמנעת.{{הערה|ג'ון בולבי, '''בסיס בטוח'''. תל אביב: עם עובד, 2016, עמ' 125}} אצל בולבי ישנה הנחה מובלעת, שאינה נידונה בפירוש, שרק ילד עם בסיס בטוח יוצר אינטימיות,{{הערה|ג'ון בולבי, '''בסיס בטוח'''. תל אביב: עם עובד, 2016, עמ' 127}} כלומר, ללא הבסיס הבטוח לא תיתכן אינטימיות. דפוסי היקשרות אלו פותחו והוכחו מחקרית על ידי מבחן [[המצב הזר]] שערכה [[מרי איינסוורת]]. מבחן זה הראה והדגים את שלושת דפוסי ההיקשרות, הבאים לידי ביטוי במצב שבו האם עוזבת את הילד עם אדם זר, ולאחר מכן חוזרת לחדר. בדפוס ההיקשרות הבטוחה הילד רוצה בקרבת אימו, חרד בטווח הנורמה כשהיא עוזבת ונרגע מהר בחזרתה. בדפוס ההיקשרות האמביוולנטית הילד מתקשה להיפרד מאימו, חרד ברמה גבוהה כשהיא עוזבת ומתקשה להירגע בחזרתה, בדפוס זה כאשר האמא חוזרת הילד לעיתים אף דוחה אותה בכעס. בדפוס ההיקשרות הנמנעת הילד לא מראה כל צורך בקשר עם האם, לא חרד כל כך כשהיא עוזבת ואדיש כלפיה כאשר היא חוזרת. גם בעלי דפוס ההיקשרות הנמנעת מתחלקים לשני דפוסים, היקשרות נמנעת חרדה שבה הילד נמנע מהיקשרות מחשש לאבד אותה. ודפוס היקשרות נמנעת מוותרת. שבה הילד כבר לא רוצה בהיקשרות ואינו מייחס לקשר משמעות.

 

לסיכום - כאשר יש פגיעה בהיקשרות הבטוחה של הילד בבגרותו הוא יתקשה ליצור קשרים אינטימיים.{{הערה|{{קישור כללי|כותרת=השלכות ההתקשרות על האדם בבגרותו - תיאורית ההתקשרות|כתובת=https://sites.google.com/site/bowlbyattachment/home/mature|תאריך_וידוא=2019-04-01|אתר=sites.google.com}}}}