ז'אן-בטיסט דה לאמארק – הבדלי גרסאות

על מנת שההתפתחות הספונטנית שהגה לאמארק תעמוד במבחן המציאות חייבת להימצא לה נקודת התחלה, את נקודת ההתחלה הסביר לאמארק בעזרת עקרון הבריאה הספונטנית. לראייתו, החי שונה באופן מהותי מהדומם, לא בגלל קיומה של מהות מיסטית, אלא בשל הארגון המיוחד של החומר החי, ארגון אשר יוצר פער איכותי בין החי לדומם. לאמארק סבר כי כאשר סוגים מסוימים של חומר אורגני קרישי מצויים בתנאים מסוימים של לחות וחום, נוצר בהם, באופן ספונטני, שטף של זרמי חום (Caloric Fluids) (זאת בהתאם לתאוריה המקובלת אז שראתה בחום סוג של נוזל המכונה [[קלוריק]]). שטף של "זרמי חום", יחד עם שטף של "נוזלים חשמליים" מביא לארגון מחדש של המסה הקרישית. ארגון זה גורם לכך שהמסה תתחיל לפעול כמכלול אחד המארגן את עצמו. שטף הזרמים בתוך המסה מחלק ומפריד בין חלקים שונים שלה, כך המסה הראשונית הופכת לבעלת חלקים שונים, שהולכים ומסתבכים אף הם. משמעות הדבר היא שהחיים (שטף הנוזלים) גורמים מטבעם לסיבוך עצמי הולך וגובר של המסה הראשונית. תכונה אופיינית של מסה מורכבת שכזאת היא היכולת לעשות את התהליך שבפינו היום מכונה [[מטבוליזם]] - ניצול משאבי הסביבה לצורכי שימור עצמי וגדילה תוך שמירת הליכדותהלכידות של המכלול. תכונה זו היא האדפטיביויות המהותית למסה החיה, בשל תכונה זו יתאים עצמו החי לסביבתו. יכולת ההתאמה היא אפוא, לפי לאמארק, תכונה מהותית של החי אשר עומדת בבסיס הגדרתו כיצור חי.