גוויאל הודי – הבדלי גרסאות

|שם מדעי=Gavialis gangeticus

}}

 

 

הגאביאל ההודי נפוץ בצפון [[תת-היבשת ההודית]]: בבהוטן (על סף הכחדה), בבנגלדש (כמעט נעלם), ב[[הודו]], ב[[מיאנמר]] (ייתכן שנעלם), ב[[נפאל]] וב[[פקיסטן]] (כמעט נעלם). חלק מאזורי המחיה שלו חופפים לאלו של [[תנין הביצות]] ולאלו של [[תנין הים]].

 

גאביאלים צעירים ניזונים בעיקר מ[[חסרי חוליות]] קטנים כגון [[חרקים]] ו[[זחל]]ים, וגם מ[[צפרדע]]ים קטנות. הגאביאלים הבוגרים ניזונים כמעט אך ורק מדגים. הגאביאל אינו מסוכן לאדם ואף נזהר ממנו.

 

תקופת ההזדווגות של הגאביאל היא בין [[נובמבר]] ל[[ינואר]]. הטלת ה[[ביצה|ביצים]] נעשית בתקופה היבשה של [[מרץ]] עד [[מאי]]. בתקופה זו הנהרות מצטמקים במקצת, וניתן לקנן בגדות החוליות של הנהרות. הנקבה מטילה בין 30–50 ביצים בקן, ואחר כך מכסה אותן בזהירות. הביצים בוקעות לאחר כ-90 יום. הנקבה משגיחה על התנינים הצעירים לאורך מספר ימים עד שאלו מסוגלים להסתדר לבדם.