המצור על ירושלים (70) – הבדלי גרסאות

עם הקבלה לתיאור ההיסטורי של המאורעות בירושלים, ניתן לראות את כוונת חז"ל כי לוּ היו מתלכדים היהודים מול הרומאים, היו מצליחים לעמוד בפניהם ולהציל את ירושלים והמקדש מחורבנם.{{הערה|{{הידען|[[יחיעם שורק]]|דעה: מהי הסטוריה|what-is-history-2006164|20 ביוני 2016}}.}} כך גם עולה מתוך דברי [[יוסף בן מתתיהו]], שהביע את התרשמותו ממאורעות הדמים בין הפלגים היהודים: {{ציטוטון|מלחמת האחים היא שהכריעה את העיר, ואילו הרומאים הכריעו את מלחמת האחים שהייתה קשה בהרבה מחוזקן של החומות}}.{{הערה|[[מלחמת היהודים]], ספר ה, סעיף 257. תרגום אולמן.}} כדוגמה בולטת לשנאה שפשתה בין היהודים, מביאים חז"ל את סיפור [[קמצא ובר קמצא]], כמי שבגינו אירע החורבן.{{הערה|{{בבלי|גיטין|נה|ב}}.}}

 

חורבן בית המקדש נחשב לאסון המרכזי והטרגי של נפילת ירושלים, והוא מהווה קו פרשת המים בתולדות ישראל. קיימים לכך ביטויים ב[[ספרות חז"ל]], כבר החל מ[[תנאים]] בני דור החורבן. עשרות אמרות מתארות דברים שהחלו "מיום שחרב בית המקדש" (או "משחרב המקדש"), והן כוללות תיאור של שינויים במגוון מישורים - התנהגות אלוהים ויחסו לישראל, שינויים [[פיזיקה|פיזיים]], [[פיזיולוגיה|פיזיולוגיים]], [[בוטניקה|בוטניים]], [[דמוגרפיה|דמוגרפיים]] ועוד: אין יום שאין בו קללה,{{הערה|שם=סוטה|{{משנה|סוטה|ט|יב}}.}} והברכה הסתלקה מהעולם,{{הערה|[[אבות דרבי נתן]], נוסחא ב', פרק ה'.}} נעלם ה[[שמיר (ספרות האגדה)|שמיר]], לא יורד ה[[טל]] לברכה,{{הערה|שם=סוטה}} וניטל טעם הפירות,,{{הערה|{{משנה|סוטה|ט|יב}}. וראו [[פרקי דרבי אליעזר]], פרק ל"ד.}} ננעלו שערי תפילה ונפסקה חומה של ברזל בין ישראל לאביהם שבשמים,{{הערה|{{בבלי|ברכות|לב|ב}}.}} נגזרה גזירה על בתיהם של צדיקים שייחרבו,{{הערה|{{בבלי|ברכות|נח|ב}}.}} קיימת נוכחות קבועה של [[ענן|עננים]] ב[[שמים]],{{הערה|{{בבלי|ברכות|נט|א}}.}} התמעטו ה[[גשם|גשמים]]{{הערה|{{בבלי|תענית|יט|ב}}. ראו גם {{בבלי|בבא בתרא|כה|ב}}.}} בטלה ה[[נבואה]] מהנביאים,{{הערה|{{בבלי|בבא בתרא|יב|ב}}.}} חסרה ההנאה מקיום [[יחסי מין|ביאה]] - אלא אם כן נעשית היא באיסור,{{הערה|{{בבלי|סנהדרין|עה|א}}.}} אלוהים אינו שׂוחק,{{הערה|{{בבלי|עבודה זרה|ג|ב}}. וראו: מדרש זוטא - איכה (בובר), פרשה א', אות ז'.}} כמו כן ראו חז"ל ביום זה נקודת תפנית שממנה קיימים: דרדור החברה היהודית ברמתה ודלדול האוכלוסין.{{הערה|{{משנה|סוטה|ט|טו}}.}}

 

[[קובץ:זכר לחורבן.jpg|ממוזער|אמה על אמה בשחור זכר לחורבן,{{הערה|לדעות רבות מן ה[[פוסק]]ים, קיום המנהג הוא רק על ידי אי-סיוד, ואין די בצביעה בשחור.}} בשילוב חרוזים שנכתבו על ידי הרב [[יצחק ניסים]]{{הערה|ראו [https://www.dyellin.ac.il/sites/default/files/journals/journaleducation/edition4/1-yaffa-israeli.pdf כאן] בעמוד 6.}}]]

מזמן חורבן בית המקדש, היו - קבוצות או יחידים - שגזרו על עצמם אבלות בדרכים שונות עקב החורבן. בתלמוד מסופר כי בתקופה שלאחר חורבן ירושלים והמקדש, היו רבים שנמנעו מאכילת [[בשר]] ומשתיית [[יין]]. עמדת [[רבי יהושע בן חנניה]] הייתה זהה אך מסויגת, וכדברי [[רבי ישמעאל בן אלישע]]: {{ציטוטון|מיום שחרב בית המקדש, דין הוא שנגזור על עצמנו שלא לאכול בשר ולא לשתות יין, אלא אין גוזרין גזרה על הצבור אלא אם כן רוב צבור יכולין לעמוד בה}}.{{הערה|ראו [[תוספתא]], מסכת סוטה, פרק ט"ו, הלכה י'; {{בבלי|בבא בתרא|ס|א}}–עמוד ב'.}} קווים דומים עולים מקריאת מחבר [[ספר ברוך]], המתוארך במחקר לתקופה סמוכה לאחר חורבן הבית, שאף קורא להימנע מ[[חקלאות]], מ[[נישואים]] ומ[[לידה|ילודה]] לאור מצבה של ירושלים.{{הערה|[[חזון ברוך א']], פרק י': {{ציטוטון|אשרי האיש אשר לא נולד, או אשר נולד וימות...}}.}} בתקופה מאוחרת יותר התפרסמה קבוצת [[אבלי ציון]], שהתקיימה בין המאות [[המאה ה-9|ה-9]] ו[[המאה ה-11|ה-11]], שהייתה מן הבולטות שבקבוצות אלו.

במעגל החיים היהודי מופיעות תפילות רבות לבניין ירושלים ובפרט לבניין בית המקדש מחדש, שיופיע כ[[בית המקדש השלישי]]. בניין ירושלים והשבת [[עבודת המקדש]] מופיעות גם ב[[תפילת שמונה עשרה]], ב[[ברכת ירושלים]] ו[[ברכת עבודה]].

 

תיאור מאורעות המצור על ירושלים וחורבן המקדש, כפי שעולה מכתבי [[יוסף בן מתתיהו]] ומתימוכין היסטוריים נוספים, מופיע באופן דומה במסורת היהודית, אך שונה בכמה פרטים. כך לדוגמה מופיע ב[[ספרות חז"ל]] כי משך המצור הרומאי על ירושלים היה שלוש שנים,{{הערה|{{בבלי|גיטין|נו|א}}.}} או שלוש וחצי שנים.{{הערה|{{מדרש רבה|איכה|א|לא}}; {{מדרש רבה|איכה|א|מ}}.}} [[אסטרטגיה צבאית|האסטרטגיה הצבאית]] אותה נקט אספסיאנוס לסיום [[המרד הגדול]] הייתה על ידי השתלטות הדרגתית על כל אזורי המורדים בארץ ישראל, עד לבידודה המוחלט של ירושלים; דבר שיקל על כיבושה. המערכה על כיבוש [[הגליל]] ו[[הגולן]] הייתה השלב הראשון בפירוק ריכוזי המרד עד להכנעת ירושלים, והיא התפרסה על פני האביב והקיץ של שנת 67. ניתן לזהות אפוא את פרק זמן זה עם המצור הממושך המתואר בחז"ל.

 

תאריך חורבן בית המקדש במסורת היהודית הוא [[ט' באב]], והוא חל באותה השנה ב[[יום ראשון]].{{הערה|{{בבלי|ערכין|יא|ב}}.}}