חוק למניעת אכזריות כלפי בהמות 1822 – הבדלי גרסאות

כדי לעלות את מודעות הציבור לעובדה שיחס אכזרי כלפי חיות מסוימת אינו חוקי, מרטין רדף אישית את פורעי החוק: הוא סייר ברחובותיה של לונדון, הביא את העבריינים לדין, יזם הליכים פליליים חסרי תקדים ולעיתים אף ניהל אותם. ב-[[9 באוגוסט]] 1822, הוא הביא אל בית המשפט שני סוחרים משוק [[סמית'פילד]] {{אנ|Smithfield, London}} שעברו על החוק. הם הורשעו ונקנסו בעשרים [[שילינג]]. מרטין נהג לגלות רגישות כלפי המואשמים שהורשעו בבית המשפט, לא ערער על עונשים מקלים ולעיתים אף שילם את הקנס של מורשעים עניים. במסגרת ניסיונותיו להביא את פורעי החוק לדין, הוא הסתבך לעיתים בתקריות אלימות, וכן התעמת עם השופטים. באחד המקרים, מרטין הפיל ארצה ילד שסירב להפסיק להכות את החמור שלו עם מקל. הדבר עורר בתקשורת [[קמפיין]] נגד מרטין. מחשש ל[[הסתה]] ל[[רצח]], מרטין נאלץ לנקוט צעדים נגד העיתון [[The Morning Chronicle]] {{אנ|The Morning Chronicle}} בו נכתב: "החמור האירי הזה מרטין, עם האידיוטיות הבלתי נסבלת שלו, הופך את כל העניין הזה למגוחך. אני מקווה יום אחד לראות את הגולגולת שלו - עבה ככל שתהיה - מרוסקת". מאבקו של מרטין הפך אותו לדמות נלעגת בעיני הציבור והתקשורת. הוא כונה בכינויים מלגלגים בכלי התקשורת (למשל [[דון קישוט]]) ולדמותו ב[[קריקטורה|קריקטורות]] בעיתונות, נוספו לעיתים אוזני חמור במטרה לזלזל בו. בשנת [[1823]], כשדווח כי מרטין אבד בים, אמר עליו [[דוכס בטפורד|הדוכס מבטפורד]] {{אנ|Duke of Bedford}}: "אני שמח שדיק מרטין הזקן מגולוויי מת. כבר הרבה זמן שהוא אינו אלא מטרד אישי וציבורי"{{הערה|שם=פרלמנטשני}}. חוק מרטין הגן על בעלי חיים מסוימים (בעיקר בעלי חיים ששימשו את האדם לצורכי עבודה) ומרטין ניסה לחוקק חוקים נוספים להגנת [[כלב הבית|כלבים]] ו[[חתול הבית|חתולים]], לכונן [[רגולציה]] על [[בית מטבחיים|בית המטבחיים]], ולבטל קרבות כלבים, קרבות דובים ושיסוי שוורים, אולם עמיתיו בבית הנבחרים נהגו לצחוק עליו וללעוג לו כשקם להציג את הצעות החוק שלו, והצעות חוק נוספות שלו בתחום זה - לא עברו. אף על פי שמאמציו לתקן את החוק לא הועילו, עצם יישום החוק החדשני היה בבחינת רפורמה גדולה. בשנת [[1835]], שנה לאחר מותו, החוק שלו תוקן{{הערה|שם=אוקספורד}}{{הערה|שם=נשיונל}}{{הערה|שם=פרלמנטשני}}{{הערה|שם=מוזיאון}}.