נח"ל – הבדלי גרסאות

הנח"ל נוסד באישורו של [[דוד בן-גוריון]] ב-[[19 באוגוסט]] [[1948]] כמענה למכתב משותף של כל [[תנועת נוער|תנועות הנוער]] ה[[ציונות|ציוניות]] מה-[[10 באוגוסט]] 1948 בו ביקשו ליצור מסגרת צבאית בה ישרתו חברי [[גרעין התיישבות|גרעיני הכשרה]] כקבוצה ולא יופרדו זה מזה{{הערה|{{דבר|ח. יעיר|אכן משהו לא בסדר במערכת האופוזיציה|1948/11/05|00514}}}}. חששן של תנועות הנוער נולד כתוצאה מגיוס המוני של בני 17 לאימון צבאי מרוכז במהלך [[ההפוגה הראשונה|ההפוגה הראשונה במלחמת העצמאות]] ביוני 1948, במטרה להכין [[עתודה (צבא)|עתודה]] שתוכל להתגייס באופן מיידי אם יורע המצב בחזיתות. היענות בני הנוער הייתה גדולה ותנועות הנוער חששו מהתפזרות הגרעינים ההתיישבותיים במסגרת נטולת רעיונות חלוציות{{הערה|1=[http://www.nahal.co.il/%D7%9E%D7%92%D7%9C-%D7%95%D7%97%D7%A8%D7%91/ מגל וחרב], באתר הנח"ל|שם=מגל}}. תנועות [[השומר הצעיר]] ו[[המחנות העולים]] סירבו בתחילה להצטרף להסדר של הנח"ל מחשש שהוא יפגע בגרעיני ההכשרה שלהם וישמש תחליף ל[[פלמ"ח]] אותו ביקש בן-גוריון לפרק ועד אז נשא את דגל ההתיישבות החלוצית.

חיילי הנח"ל עברו אימונים של כחודשיים עד שלושה חודשים, ולאחר מכן יצאו לתשעה חודשים ל[[יישוב ספר|יישובי ספר]] למלא תפקידים צבאיים, לעבוד ב[[חקלאות]] ולהשלים את הכשרתם המשקית{{הערה|{{דבר||נח"ל למשקי הספר|1949/01/09|00108}}.}}{{הערה|{{דבר||עשרות גרעיני נוער להתיישבות|1949/02/20|00405}}}} בתחילת [[1949]] קיים ה[[גדנ"ע]] מסלול דומה לחיילי [[גיוס חוץ לארץ|גח"ל]]{{הערה|{{דבר||סיום מחזור ד' של נח"ל וגח"ל|1949/04/12|00101}}}}. במהלך שנת 1949 נלקחו פלוגות של הנח"ל למשימות שונות כמו סלילת כביש בין [[סדום]] ו[[עין גדי (קיבוץ)|עין גדי]] והכשרת [[אילת]] להתיישבות{{הערה|{{דבר||נח"ל ממשיך במבצע חלוצי - הפעם באילת|1949/08/05|00107}}}}. התקווה הייתה שלאחר שנת השירות בנח"ל, יוצאי הנח"ל יישארו להתגורר ביישובי הספר, אולם תקווה זאת לא נתגשמה ורוב יוצאי הנח"ל עזבו את יישובי הספר, לעיתים מיד לאחר תום שנת השירות ולעיתים מספר שנים לאחר מכן{{הערה|{{דבר|אריה אופיר|סיסמאות מכשילות|1958/06/06|00403}}}}. ההערכה היא שרק כ-35% מיוצאי הנח"ל נותרו בהתיישבות. בשנת 1960 הקים [[ניסים בנימין|ניסים]] [[ניסים בנימין|בנימין]] בהיותו מנהל מחלקת הנוער [[קואופרציה|בקואופרציה]] את "הנחל התעשייתי", גרעיני נח"ל שנועדו להקים ולשלב חיילים משוחררים במפעלי ה[[תעשייה]]{{הערה|{{דבר|צבי מגן|אפיק חדש לנח"ל|1965/05/25|00902}}.}} המתקדמת בארץ ישראל .

בראשיתו, הוכפף הנח"ל לפיקוד ה[[גדנ"ע]] אך מ-[[24 בנובמבר]] [[1949]] הופרד מה[[גדנ"ע]] ותפקד כחיל עצמאי. לאחר מספר שנים החל הנח"ל להקים [[היאחזות נח"ל|היאחזויות נח"ל]], שהיו מאוכלסות בגרעיניו במהלך שירותם הצבאי.

שיטה זו שירתה מקרים רבים של משימות יישוב [[לאום|לאומיות]], בשטחים בהם האוכלוסייה ה[[יהודי]]ת מדולדלת ונחשבו ליעד התיישבות מועדף. בראשית דרכו של הנח"ל, אתרי ההתיישבות המועדפים היו בעיקר בתחומי ה[[נגב]], ה[[הגליל|גליל]] ו[[הערבה]]. לאחר [[מלחמת ששת הימים]] מוקד העניין עבר אל [[יהודה ושומרון]], [[רצועת עזה]], [[רמת הגולן]] ו[[סיני]]. יישובים רבים, וכמה מבסיסי צה"ל בעיקר [[קיבוץ|קיבוצים]], הם במקורם היאחזויות נח"ל.

רשמית היאחזות הנח"ל הראשונה היא קיבוץ [[נחל עוז]]{{הערה|1=[http://www.nahal.co.il/%D7%94%D7%99%D7%90%D7%97%D7%96%D7%95%D7%99%D7%95%D7%AA רשימת האחזויות הנח"ל], באתר הנח"ל}}. קיימת טענה כי קיבוץ הנח"ל הראשון הוא קבוצת הצופים ז', שהתיישבה על גבעת תל-אל-קאסר  (כעת קיבוץ [[תל קציר]]), ב-[[6 בנובמבר]] 1949. בחודש יולי 1949 פנה [[אברהם הרצפלד]], יו"ר מחלקת ההתיישבות של [[הסוכנות היהודית]] אל גרעין הצופים ז' - שהתכנסו בצריף צופי הקהילה בתל אביב - מתל אביב ומחיפה והציע לגרעין לקבל החלטה חיובית להתיישב על גבעת תל-אל-קאסר שב[[עמק הירדן]] ואשר היא פנינה בעמק הירדן. הגרעין הנ"ל קיבל החלטה חיובית ברוב קולות גדול והועבר להכשרה חקלאית ב[[דגניה א']]. אנשי דגניה א' הראו לגרעין את הגבעה המיועדת להתיישבות. ב-6 בנובמבר נאסף כח אנושי ומעשי של משאיות עמוסות בחלקי צריפים שהעלו את המטען הזה על גבעת תל-אל-קאסר, אחרי שנחצבה דרך עפר מחלקה הדרומי והמערבי אל החלק הדרומי של תל-אל-קאסר. על המדרונות של חלק דרומי זה שפנה לכיוון מערב, וכל משקי עמק הירדן נראים בבירור לצופים מגבעה זו, שהגובה ה[[טופוגרפיה|טופוגרפי]] המרבי שלה היה 98 מטר מתחת לפני [[הים התיכון]]. בפסגת גבעה זו היה ניצב מבנה בטון הרוס. כפי הנראה זה היה מקומו של מטה המפקדה הסורית. ביום העלייה אחר הצהריים עלו זוג קשישים מדגניה א' לכיוון חורבה זו. הביא אותם למקום אלי ברץ נכדו של מייסד הקבוצה [[יוסף ברץ]]. אלי, הנהג, הלך צמוד מאוד לשני הקשישים כאשר הם טיפסו במעלה המדרון בין סלעי ה[[בזלת]] למנוע מהם חלילה ליפול. המראה היה כל כך מסקרן עד אשר בנימין-שַׂלמון שֹׁהַם, אחד הנחלאים מגרעין הצופים ז', עקב אחריהם עד אשר הגיעו אל המבנה ההרוס. שניהם חיבקו אחד את השני ודמעות זלגו על לחייהם. אלי ברץ נשאל לסיבת הבכי ובתשובתו נאמר: הם היו ההורים של דני שיפריס בן דגניה א' שאחד מפגזי התותחים הסורים שנורה מתל-אל-קאסר פגע בו ופצעו עד מוות. על [[מפה טופוגרפית|מפות טופוגרפיות]] 1:100,000 אשר ציינו את הגבול בין ארץ ישראל לסוריה צויין מהלך הגבול על פי [[הסכם סייקס-פיקו|הסכמי סייקס-פיקו]] אשר נקבעו בין [[צרפת]] ל[[אנגליה]] אחרי [[מלחמת העולם הראשונה]]. כלומר, תל-אל-קאסר אשר שמו עוברת מאוחר יותר לתל-קציר, היה ממוקם על [[אזור מפורז]] מזרחה מה[[ים כנרת|כנרת]] והיה שייך בזמנו ל[[המנדט הבריטי|ארץ ישראל המנדטורית]]. קו גבול זה על פי אותו הסכם עבר כעשרה מטרים מקו המים של הכנרת. משפך הירדן אל הכנרת ואחר כך עלה על המדרונות המערביים של רמת הגולן. ב 29 בנובמבר 1949 חגגו אנשי עמק הירדן, ראשי תנועת הצופים ומפקדי הנח"ל את העלייה על הקרקע. אנשי עמק הירדן הקימו במה עליה ניצבו כל האנשים הנ"ל וברכו את העלייה על הקרקע. על הבמה ניצבו ארבעה זוגות בנים בנות אשר רקדו חלק מ[[ריקודי עם בישראל|ריקודי העם]] המקובלים כמו - אל גינת אגוז ועוד. אותם לימדה והדריכה בת קיבוץ [[בית זרע]]. אנשי עמק הירדן אשר בנו את הבמה הציבו מעליה כרזת בד עם האימרה "לא נָכוֹף הראשׁ בַּסַּעַר" [[קובץ:Tel-Qazir.jpg|שמאל|ממוזער|250px|לא נכוף הראש בסער]] [[קובץ:Tel-Qazir-2.jpg|שמאל|ממוזער|250px|קהל בחגיגות העלייה על הקרקע]] כמבטאת את רוחם של אנשי [[עמק הירדן]] ביֵישוב תל-קציר על הגבעה הזו.{{מקור}}

ב[[שנות ה-90 של המאה ה-20|שנות ה-90]], העביר הנח"ל את עיקר המשקל של פעילות גרעיניו למשימות [[חינוך|חינוכיות]] בקהילות אזרחיות שונות, זאת סביב הקמתן של [[תנועת בוגרים|תנועות בוגרים]] בתנועות הנוער המהוות את מרבית המתגייסים למסלול. תנועות הבוגרים סימנו מפנה בתפיסת ההגשמה בתנועות - מהגשמה התיישבותית להגשמה חינוכית בקהילה, ובהתאם לכך שינה גם הנח"ל את מבנהו. גם היום מהווה הנח"ל כלי להמשך הכשרתן ופעילותן של הגרעינים המשימתיים-תנועתיים בתקופת השירות הצבאי, לפיכך, המסלול בנוי כדי לעודד את המשך קיומו המשימתי של הגרעין גם לאחר תום השירות הצבאי.

כמו כן, ב-[[1982]] הוקמה [[חטיבת הנח"ל]] כיחידה נפרדת מפיקוד הנח"ל של חיל חינוך, המשמש כגוף חינוכי-הגשמתי, המאגד בתוכו את פעילות הגרעינים, בוגרי תנועות וארגוני הנוער. חטיבת הנח"ל כוללת את בני הגרעינים כמו גם חיילים שאינם שייכים לגרעין כלשהו ומכונים 'נח"ל בקו"ם' (או "בקו"מוסטים"). בתחילת שנות ה-90 גדל חלקם היחסי של חיילי הנח"ל שאינם בני גרעינים, אולם בשנים האחרונות מגמה זו מתהפכת, וחלקם של בני הגרעינים בחטיבה ובתפקידים שונים ב[[חיל החינוך]] עלה.

עשרות משלחות נח"ל ישראליות השתתפו בפרויקט שהחל בגינאה והמשיך ב[[קניה]], [[טנזניה]], [[זמביה]], [[מלאווי]], [[חוף השנהב]], [[הרפובליקה המרכז-אפריקאית]], [[צ'אד]], [[קמרון]], [[טוגו]]; ומחוץ לאפריקה : [[איראן]], [[סינגפור]], [[אקוואדור]], [[בוליביה]] ועוד. משלחות נציגים מאותן המדינות אף הגיעו לארץ ללמוד מה[[היאחזות נח"ל|היאחזויות]]. הנח"ל סייע ביצירת מסגרות חצי צבאיות או צבאיות, ובפיתוח שיטות חקלאיות ושיטות לבירוא יערות.

*[http://www.nahal.co.il/Web/Default.aspx אתר העמותה להנצחת חללי הנח"ל ומורשת הנח"ל]

* [http://www.202.org.il/Pages/gdud_88/gdud88.php גדוד 88 -] ראשית הנח"ל המוצנח בצה"ל

* {{סרטונים}} [https://www.youtube.com/watch?v=etet2K7Hnuo#t=280 "היאחזות הנח"ל בגליל"], [[יומני כרמל]] ספטמבר 1953 <small><small>(התחלה 4:40)</small></small>

* {{סרטונים}} [https://www.youtube.com/watch?v=n6D2qbCtZjc#t=143 טקס המחזור הראשון של נח"ל], [[יומני כרמל]] אוגוסט 1951 <small><small>(התחלה 1:49)</small></small>

{{הערות שוליים}}

[[קטגוריה:זוכי פרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה]]