עברית – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 47:
חיבורים יהודיים בעלי אופי חילוני או לא-הלכתי נכתבו ב[[שפות יהודיות]] או בשפות זרות, לדוגמה: [[הרמב"ם]] כתב את ספרו "[[משנה תורה]]" בעברית, על אף שספרו ה[[פילוסופיה|פילוסופי]] המפורסם "[[מורה נבוכים]]", שיועד ל[[רציונליזם|משכילי]] זמנו, נכתב ב[[ערבית יהודית]]. עם זאת, "מורה נבוכים", כמו ספרים אחרים בנושאים חילוניים, [[תרגום|תורגמו]] לעברית כשהיה בהם עניין לקהילות יהודיות דוברות שפות אחרות. אחת המשפחות היהודיות המפורסמות שעסקו בתרגום מערבית-יהודית לעברית בימי הביניים היא משפחת {{פירושון|אבן תיבון|אִבְּן תִּיבּוֹן}}. מפעלי התרגום לעברית של ספרות מדעית ופילוסופית בימי הביניים נתקלו בקושי מהותי, שכן עדיין לא היו מינוחים עבריים מקבילים למושגים מקצועיים רבים. אבן תיבון ומתרגמים נוספים נאלצו לחדש שורה ארוכה של מילים בשפה, וחלק ניכר מן המונחים הללו שרד ומשמש את דוברי השפה העברית עד היום.
עד [[המאה ה-19]], ראשית ימי [[התנועה הציונית]], מעמדה של העברית בקרב היהודים היה דומה למעמדה של השפה ה[[לטינית]] בקרב ה[[נוצרים]] ב[[מערב אירופה]] והיא שימשה בעיקר כשפת כתב ובעיקר למטרות דתיות, אבל גם למטרות שונות ומגוונות: פילוסופיה, [[ספרות]], [[מדע]] ו[[רפואה]]. עובדה זו הגנה על העברית מ"תהליכי הרס" שאירעו לשפות עתיקות אחרות{{הערה|1={{השילוח|[[צור ארליך]]|"על שני פלאים ושני "השילוח""|על-שני-פלאים-ושני-השילוח|גיליון 2, דצמבר 2016}}}}. מסוף [[המאה ה-18]], עם צמיחת [[תנועת ההשכלה היהודית]] ב[[גרמניה]] וב[[מזרח אירופה]], נכנסה השפה העברית לתנופה מודרנית. לאורך כל המאה ה-19 הלך השימוש ה[[חילוניות|חילוני]] בה וגבר. בד בבד עם תנועת התחייה ה[[לאומיות|לאומית]] החלה גם פעילות להפיכת העברית ללשון הדיבור של [[היישוב העברי]] ב[[התקופה העות'מאנית בארץ ישראל|ארץ ישראל]]. [[אליעזר בן יהודה]], המכונה "[[תחיית הלשון העברית|מחיה השפה העברית]]" היה בין הלוחמים למען הפיכת השפה העברית לשפה מדוברת ולשפתו הלאומית של היישוב העברי בארץ. במקביל התפתחה עברית מדוברת גם במרכזים אחדים של יהודים במזרח אירופה. המעבר לדיבור בעברית ביישוב העברי בארץ היה מהיר יחסית. עם כינון שלטון [[המנדט הבריטי]] בארץ נקבעה העברית כשפה רשמית שלישית, לצד ה[[ערבית]] וה[[אנגלית]]. ערב [[קום מדינת ישראל|הקמת מדינת ישראל]] הייתה העברית כבר לשפה העיקרית של [[היישוב]] העברי, ושפת ה[[לימוד]] במרכזי ה[[חינוך]] שלו.
כיום יש כ-9 מיליון{{הערה|שם=שפה חיה}} דוברי '''[[עברית ישראלית]]''', רובם המכריע גרים ב[[ישראל]]. כ-5,300,000 (2009) דוברים ילידיים (כלומר, עברית היא [[שפת אם|שפת-אמם]]){{הערה|1=[http://www.ethnologue.com/ethno_docs/distribution.asp?by=size Ethnologue: Statistical Summaries]|שמאל=כן}} והשאר משתמשים בעברית כשפה שנייה. עברית היא כיום [[שפה רשמית|השפה הרשמית]] והעיקרית של מדינת ישראל, אם כי בנוסף לה יש מעמד רשמי גם לשפה ה[[ערבית]], וכן נעשה שימוש נרחב ב[[אנגלית]], ב[[רוסית]] ובשפות נוספות. בעקבות ה[[מסורת]] ה[[אירופה|אירופית]], שמקורה בהקמת [[האקדמיה הצרפתית]], קיים גם בישראל גוף רשמי המכתיב תקנים של השפה: [[האקדמיה ללשון העברית]]. מוסד זה פועל מכוח [[חוק]], אף על פי שהשפעתו בפועל מוגבלת. עיסוקו בעיקר בקביעת מונחים חדשים, כללי כתיב וכללי [[תחביר עברי|תחביר]], המחייבים להלכה את [[מיסוד|מוסדות]] ה[[מדינה]] ואת [[חינוך ממלכתי|מערכת החינוך הממלכתית]]. בפועל, חלק גדול מהחלטותיו אינו מתקיים. התפתחות המילונאות השימושית בישראל ב[[שנות ה-90 של המאה ה-20|שנות ה-90]] יצרה מספר [[מילון|מילונים]] ומאגרי [[מידע]] המתעדים את הלשון העברית בפועל, ומשמשים [[אסמכתה (ביבליוגרפיה)|אסמכתות]] חלופיות לכללי האקדמיה ללשון העברית.
| |||