מאוריציוס – הבדלי גרסאות

הבריטים שלטו באי עד שנת [[1968]], אבל האי שמר על השפה, המסורת והחוקים שהיו בו בתקופת השלטון הצרפתי. בשנת [[1835]] בוטלה העבדות במאוריציוס ובעלי חוות קנה הסוכר הגדולות שהיו תלויים בכוח אדם זול שכרו את שרותיהם של עובדים הודים (המכונים [[קולי (תואר)|קולי]]ם). בתמורה להתחייבות לעבודה אצל מעסיק אחד במשך 10 שנים התחייב המעסיק לדאוג לשכר, לינה ולתשלום הנסיעה הביתה של העובד. בתחילה לא היו תנאי חייהם של העובדים ההודים שונים בהרבה מתנאי חייהם של העבדים אותם החליפו, אבל בהדרגה שופר מצבם וזרם העובדים מהודו לא פסק. מ-1834 עד 1910, שאז הופסק מנהג יבוא העובדים, עברו באי כ-450,000 עובדים מהודו כשמתוכם 150,000 המשיכו למקומות אחרים. התוצאה הייתה שינוי דרמטי במבנה הדמוגרפי של אוכלוסיית האי. כבר ב-1871 היוו ההודים 68% מהאוכלוסייה ואחוז זה נשאר קבוע עד ימינו. צאצאי המתיישבים הצרפתים שהיו האליטה הכלכלית והפוליטית של האי איבדו את הכוח הפוליטי כשהחוקים אפשרו לכל האוכלוסייה להצביע. המתחים הבין עדתיים התפרצו מדי פעם בדמות מהומות, שבהם היו גם הרוגים, שהגיעו לשיאן לקראת הכרזת העצמאות הצפויה ב-[[1968]] ושבהן נאלץ הצבא הבריטי להתערב על מנת להרגיע את הרוחות.

 

 

מאוריציוס כיום היא מדינה דמוקרטית ויציבה, וכלכלתה מבוססת על שירותים פיננסיים, הייטק, [[חקלאות]] (בעיקר קנה הסוכר) ותיירות משגשגת.