קניין רוחני – הבדלי גרסאות

'''קניין רוחני''' (ב[[אנגלית]]: '''Intellectual Property''', או בקיצור ב[[ראשי תיבות]]: IP) הוא מונח משפטי כללי [[זכות|לזכויות]] הקשורות ליצירת רוח האדם ב[[טובין]] ובמשאבים שאינם מוחשיים, שנוצרו על ידי בני אדם. דוגמאות לקנייןלמשאבים רוחניכאלה הם: מוזיקה וסרטים, ספרים ויצירות אמנות, צילומים, ציורים, [[המצאה|המצאות]], תכנות מחשב, סמלים או מילים שמזהים מוצר מסחרי, עיצובים גרפייםשל מוצרים. המונח מאגד זכויות שונות במהותן: [[זכויות יוצרים]], [[פטנט]]ים, [[סימן מסחרי|סימני מסחר]], עיצובים (בעבר: מדגמים), ועוד כמה ענפים ממוקדים יותר, כמו זני צמחים, הגנה על מעגלים מודפסים, וזכויות המכונות "זכויות שכנות", כמו זכות ביצוע של מבצעים או זכויותוזכויות שידור של משדרים.

הסדרים משפטיים מפורטים שתחילתם בפסיקת בתי המשפט בשיטת [[המשפט המקובל]] והמשכם בעיגון בחקיקה, קובעים את תנאי ההגנה של המשאבים הרוחניים בכל אחד מענפי הקניין הרוחני, את [[בעלות|הבעלות]], את היקף הזכויות, החריגיםחריגים והגנות, סעדים שונים, אכיפה ועניינים דיוניים.

הענף המשפטי של הקניין הרוחני שונה מדיני הקניין המוחשי הרגילים, מכיוון שמושא ההגנה המשפטית שבו עוסקים דיני הקניין הרוחנישלו הם משאבים בלתי-מוחשיים. דיני הקניין "הרגילים" עוסקים בקניינים מוחשיים, ממשיים, כגון חלקתכמו מקרקעין, (דירה, מגשר) ומיטלטלין (למשל מכונית, וחפצים אחרים). דיני הקניין הרוחני מקיפיםכוללים מספר ענפים נפרדים, ועוסקים בהמצאות שפורטושניתנות ליישום (דיני הפטנטים), ביצירות, כמו מוזיקה, ספרות ושאר טקסטים כתובים, פיסול, צילום, תכנות, שידורי טלוויזיה, קולנוע ועוד (דיני [[זכויות יוצרים]]), וכן ענפים אחרים, כמו דיני העיצובים (שבעבר כונו דיני המדגמים), המגנים על הצורה [[אסתטיקה|האסתטית]] של מוצר תעשייתי, ההגנה על זני צמחים, [[סימן מסחר|וסימני מסחר]] (Trademark), במסגרתם מוגנים סימני מסחר מסוגים שונים, לרבות סימני מסחר תלת-ממדיים (כמו סמלי מכוניות יוקרה).

# במשאבים רוחניים אין מגבלה פיזית על שימוש בו-זמני שלהם. למשל, במכונית אחת יכול רק אדם אחד לנהוג. ביצירה מוזיקלית יכולים אינסוף אנשים להשתמש בו-זמנית. השימוש על ידי האחד אינו מפריע לאחרים, ואולי אף מועיל להם (למשל שירה בציבור).

# קשה לגדר משאב רוחני. להבדיל, למשל, מקרקעין, אפשר בדרך כלל לחסום, למשל להקיף בגדר. ישבמשאבים לכךרוחניים עלות,קשה אולםלהגביל הדברגישה אפשרי.לא משאביםרצויה רוחניים קשה יותר לגדרלמשאב, ולכן קשה יותר למנוע את השימוש ביצירה ממי שאינו מסכים להישמע להוראות היוצר או הממציא. כלומר:בהיעדר מחבר של שיר יכול לבקש מאחרים שלא לשיר אותו ולהשתמש בו, אולם אין לו דרךמגבלה פיזית למנוע מאנשים להעתיק את היצירה. לכן, נדרשתהמשפט התערבות משפטיתמתערב, שתקיםויוצר "גדר משפטית" במקום גדר פיזית. כיום, יש מנגנונים טכנולוגיים מספקיםשמאפשרים תחליףלהגביל ל"גדר הפיזית"גישה הזוליצירות.{{ש}}

[[המשפט בישראל|בדין הישראלי]] יצר המחוקק שורה ארוכה של נכסיםהגנות רוחניים,משפטיות שוניםעל במטרתםמשאבים רוחניים, בתנאיםשכל להכרתאחד הדיןמהם בהם,קובע בדרכיתנאים הטיפולשונים בהםלהפעלתו, בתקופתולהיקף ההגנה ועוד.על מבחינההמשאבים טכניתהרוחניים. ניתןנהוג להבחין בין '''זכויות רשומות''', שנדרש רישום הבעלות במרשם ייעודי כדי לזכות בהגנה עליהן, לבין '''זכויות שאינן רשומות,''' שלאשמוגנות נדרשגם מהיוצרללא רישום הזכויות:

* [[זכויות יוצרים]] הן ההגנה שניתנת לבעלי הזכות מפני שימוש בלתי מורשה ביצירה. ההגנה הניתנת לזכויות יוצרים באה להגן על ביטוי מקורי, ומטרתה לעודד את העשרת עולם הביטויים. כאמור, בישראל אין כלל מרשם זכויות יוצרים, וכל אדם זכאי אוטומטית להגנת זכויות יוצרים ברגע בו סיים ליצור את היצירה המקורית, אפילו אם לא פרסם אותה.

*גניבת עין, היא ההגנה הניתנת למוניטין של גורם מסחרי מפני פעולות שיש בהן הטעייה בקשר למוצר או שירות.

האמנהמאז סוף המאה ה-19, יש שורה של אמנות בינלאומיות שמגנות על קניין רוחני. אלה הן אמנת ברן משנת 1886, שעסקה בזכויות יוצרים, ואמנת פריז משנת 1883, שעסקה בקניין תעשייתי, כלומר פטנטים וסימני מסחר. כיום, המסגרת הבינלאומית המרכזית בתחום הקניין הרוחני כיום היא '''הסכם טריפס''' (trade-related aspects of intellectual property rights), ההסכם מהווה הואשהוא חלק מהמסגרת של ארגון הסחר העולמי שנחתמו בשנת 1994. ההסכם מגדירמכיל את אמנות ברן ופריז, ומרחיב אותן, תוך הגדרה של תנאי מינימום לקניין רוחני, תוך הכרה בזכויות שונות בתחום הקניין הרוחני ובהן: פטנטים, סימני מסחר, זכויות יוצרים ועוד. חשיבותו של הסכם טריפס מבחינת הקניין הרוחני נובעת בעיקר ממספר המדינות שהן צד להסכם – כיום מרבית מדינות העולם מחויבות להסכם. הסכם טריפס קשר את ההגנה על קניין רוחני להסדרי הסחר הבינלאומיים, כך שמדינה אשר לא מקיימת את המינימום של התנאים להגנה על קניין רוחני המוגדרים בהסכם חשופה לסנקציות בתחום הסחר הבינלאומי.

נוסף על דיני הקניין הכלליים, הקניין הרוחני משיק גם לתחום דיני [[עשיית עושר ולא במשפט]], בהיבטים בהם הפגיעה בקניין הרוחני מניבה פרי למי שאינו בעל הקניין, כאשר רווח זה אינו כדין. השקה קיימת גם עם תחום דיני ה[[הגבלים עסקיים|הגבלים העסקיים]] (באשר ליצירת הסדר כובל), וכן עם תחום [[העוולות המסחריות]]. תיחום הגבולות בין הענפים מעורר קשיים משפטיים מורכבים, ונדון ארוכות בפסיקה ובספרות המחקרית.