ויקיפדיה

רשימת הספרים האסורים – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
קישור לערך ראשי במקום לדף הפניה
שורה 9:
ב-[[1571]] הוקמה [[קונגרגציה|קוֹנְגְרֶגַצְיָה]] (congregatio, "מחלקה") מיוחדת ב[[הקוריה הרומאית|קורְיָה]] הכנסייתית ושמה Sacro Congregatio Indicis ("המחלקה הקדושה של האינדקס"). הוטל עליה לבדוק את החיבורים שעליהם נמסר ברומא כי הם מכילים טעויות, לעדכן באופן סדיר את רשימת האפיפיור פיוס הרביעי ולהכין רשימות תיקונים כאשר חיבור לא נאסר בשלמותו אלא הוסף לאינדקס עם הציון donec corrigatur ("אסור אם לא יתוקן") או donec expurgetur ("אסור אם לא יטוהר"). רשימות התיקונים, שלעיתים היו ארוכות מאוד, פורסמו ב-Index Expurgatorius. ספרים, שנאסרו לפרסום על ידי מחלקות אחרות (בעיקר "הלשכה הקדושה"), הועברו לטיפול "מחלקת האינדקס", שהכינה ופרסמה את ההחלטות הסופיות לאחר אישורן על ידי האפיפיור. מחלקת האינדקס פורקה ב-[[1917]], כאשר החוקים שעניינם קריאת ספרים הוכללו בתוך ה-Codex Iuris Canonici. מזמן זה ואילך שוב מטפלת הלשכה הקדושה ברשימת הספרים האסורים.
 
האינדקס עודכן בצורה סדירה עד מהדורת [[1948]]. מהדורה זו, השלושים ושתיים במספר, הכילה 4,000 כותרים שצונזרו מסיבות שונות: [[כופר (אמונה דתית)|כפירה]], מוסר ירוד, אמירות מיניות מפורשות וכדומה. בין הסופרים הידועים שהוספו לרשימה נמנים [[ז'אן בורידן|בורידן]], [[אראסמוס מרוטרדם|דסידריוס אראסמוס]], [[מרטין לותר]], [[מישל דה מונטן]], [[אדוארד גיבון]], [[ג'ורדנו ברונו]], [[לורנס סטרן]], [[וולטר]], [[דניאל דפו]], [[ניקולאוס קופרניקוס]], [[אונורה דה באלזאקבלזק]], [[ז'אן-פול סארטר]], [[ניקוס קאזאנצאקיס]] וכן ה[[סקסולוגיה|סקסולוג]] ה[[הולנד|הולנדי]] [[תאודור הנריק ון דה ולדה]], מחבר [[מדריך מין|מדריך המין]] "הנישואים המושלמים". במקרים מסוימים היה האיסור גורף, והאינדקס כלל את כל כתביו של הסופר. כך למשל נאסרו כל כתביהם של [[תומאס הובס|הובס]], [[אמיל זולא|זולא]] ו[[ז'אן-פול סארטר|סארטר]]. אשר ל[[ברוך שפינוזה]], הכנסייה הכלילה באינדקס את כל ספריו שיצאו לאחר מותו. כמעט כל פילוסוף [[התרבות המערבית|מערבי]] מודרני נכלל ברשימה, גם אלה המאמינים באלוהים, כמו [[רנה דקארט|דקארט]], [[עמנואל קאנט|קאנט]], [[ג'ורג' ברקלי|ברקלי]], [[ניקולה מלבראנש|מלבראנש]], [[פרדריק דה לה מנה|לה מנה]] ו[[וינצ'נצו ג'וברטי|ג'וברטי]]. העובדה כי פילוסופים [[אתאיזם|אתאיסטים]] אחדים, כמו [[ארתור שופנהאואר|שופנהאואר]] ו[[פרידריך ניטשה|ניטשה]], לא נכללו באינדקס, נובעת מן הכלל שנקבע בוועידת טרנטו, שחיבורים הכופרים בעיקר (כמו אלה הסותרים את ה[[דוֹגמה]] הקתולית) אסורים מעצם טבעם (ipso facto). ספרים חשובים אחדים נעדרים מן הרשימה פשוט משום שאיש לא טרח [[הלשנה|להלשין]] עליהם.{{הערה|רשימה מלאה של הסופרים והכתבים הנכללים במהדורות השונות של האינדקס מצויה בספר: J. Bujanda, ''Index librorum prohibitorum, 1600-1966'', Geneva, 2002 .}}
 
החלטות רבות של הקונגרגציות היו בעלות תוכן פוליטי מובהק. ב-[[1926]] הוכנס לאינדקס כתב העת "[[אקסיון פראנסז]]" (Action Française), שתמך במפלגות ה[[ימין קיצוני בעולם|ימין הקיצוני]] ב[[צרפת]]. ספריו של האידאולוג ה[[נאציזם|נאצי]] [[אלפרד רוזנברג]], ''Der Mythus des 20. Jahrhunderts'' ("מיתוס המאה העשרים") ו-''An die Dunkelmänner unserer Zeit: eine Antwort auf die Angriffe gegen den "Mythus des 20. Jahrhundert"'' ("על אודות האדם השחור בימינו: מענה להתקפות על 'מיתוס המאה העשרים'"), הוקעו בהחלטות מ-[[7 בפברואר]] [[1934]] ו-[[17 ביולי]] [[1935]]. ספריו של הפילוסוף ה[[גרמניה|גרמני]] [[ארנסט ברגמן (פילוסוף)|ארנסט ברגמן]] ''Die deutsche Nationalkirche'' ("הכנסייה הלאומית של גרמניה") ו- ''Die natürliche Geistlehre'' ("משנת הרוח הטבעית") נאסרו ב-[[7 בפברואר]] [[1934]] וב-[[17 בנובמבר]] [[1937]]. ברם, "[[מיין קמפף]]" של [[אדולף היטלר|היטלר]] לא נכלל באינדקס, משום שהצנזורים דחו שוב ושוב את בדיקת הספר ובסופו של דבר זנחו אותה כליל.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/רשימת_הספרים_האסורים"