פול ואלרי – הבדלי גרסאות

ב-[[1894]] עבר פול ואלרי להתגורר ב[[פריז]]. ב-[[1900]] נשא לאישה את ז'אנין גובילר שילדה לו שלושה ילדים. עבד כעורך ראשי במשרד המלחמה הצרפתי, והתרחק מכתיבה פיוטית כדי להכיר את עצמו ואת העולם הסובב אותו. הוא התרכז ב"מחברות", יומן אינטלקטואלי ו[[פסיכולוגיה|פסיכולוגי]] שרובו יצא לאור רק אחרי מותו ([[1960]]-[[1957]]). ב-[[1917]], בעיקר בהשפעת הסופר [[אנדרה ז'יד]], פול ואלרי חזר לכתוב [[שירה]] ופרסם את קובץ שיריו "אלת הגורל הצעירה". ב-[[1920]] יצא לאור [[שירה|שירו]] המפורסם "בית העלמין שלחוף הים", וב-[[1922]] קובץ השירים "קסמים". ב-[[1925]] נבחר לחבר [[האקדמיה הצרפתית]]. בהשפעתו של המשורר [[סטפאן מאלארמהמלארמה]], פול ואלרי המשיך לייסד את שירתו על רגשותיו והשראתו. הוא הפך לאיש שיחם של [[ראש ממשלת צרפת]] [[רמון פואנקרה]], של ה[[פילוסוף]] וה[[פסיכולוג]] [[אנרי ברגסון]] ושל ה[[פיזיקאי]] [[אלברט איינשטיין]]. פול ואלרי שימש בתפקידים שונים בחיי התרבות של צרפת, וב-[[1933]] נתמנה למנהל המרכז האוניברסיטאי שבעיר [[ניס]]. בתקופת הכיבוש סירב לשתף פעולה עם ה[[נאצים]] ואיבד את תפקידו בניס. פול ואלרי נפטר שבועות מספר לאחר סיומה של [[מלחמת העולם השנייה]] ב-[[1945]]. על פי בקשתו של [[שארל דה גול]] הוא נקבר בעיר מולדתו סט, ב[[בית עלמין|בית העלמין]] שלחוף הים שעליו כתב את שירו המפורסם.