|
|
|
במדדים המובילים בארצות הברית, כמו מדד [[S&P 500]] ו[[מדד דאו ג'ונס]], רוב המניות מייצגות חברות גדולות (Large-Cap), אך בעוד שבמדד S&P 500 שווי השוק הוא קריטריון הן לכניסה למדד והן למשקל המניה בו, במדד דאו ג'ונס שווי השוק אינו מהווה קריטריון לכך.
בישראל, 35 המניות המובילות בשווי השוק שלהן נכללות ב[[מדד תל אביב 35]]. כך נבחרות גם מאה המניות הכלולות ב[[מדד תל אביב 125]].{{הערה|חברות מסוימות העונות לקריטריון של שווי השוק אינן נכללות במדדים אלה משום שאינן עונות לקריטריון נוסף – שיעור החזקת הציבור בהן חייב להיות לפחות 25%. על חברות אלו נמנית, למשל, נכון לשנת 2012, חברת הביטוח מגדל.}} משקלי המניות במדדים אינם שווי השוק שלהן, אלא שווי החזקות הציבור בהן.{{הערה|זהו שווי השוק של המניות שאינן מוחזקות על ידי [[בעל שליטה|בעלי השליטה]] ו[[בעל עניין|בעלי עניין]] אחרים בחברה.}} לשווי השוק השפעה גם על המסחר השוטף במניות. [[גוף מוסדי|גופים מוסדיים]] נוטים להשקיע במניות של חברות ששווי השוק שלהן גבוה, מסיבות רבות, שהחשובה בהן היא רמת ה[[סחירות]] במניה, הנגזרת בעיקר משווי השוק. מניותיהן של חברות בעלות שווי שוק נמוך נחשבות למניות דלות-סחירות. הן נוטות לעורר עניין פחות בקרב משקיעים. בישראל, מניות של חברות ששווי השוק שלהן נמוך יחסית נכללות ברשימת [[מניות היתר]], ששמה נובע מכך שכלולות בה יתר המניות (אלו שאינן במדד תל אביב 125).
==ראו גם==
|
