יהדות ספרד – הבדלי גרסאות

ביולי [[711]] כבשו המוסלמים את מרבית ספרד, ואז החלה תקופה המכונה [[תור הזהב של יהדות ספרד]]. בתקופה זו הייתה רווחה ליהודים, שמילאו תפקידי מפתח וחוו תקופה של פריחה ושגשוג רוחני דתי ותרבותי. עוד בעצם ימי הכיבוש מילאו היהודים תפקיד חשוב והיו מתווכים בין הנוצרים למוסלמים. המוסלמים גם הפקידו בידי היהודים מבצרים לשמירה. מדינאים ומלומדים יהודים פעלו בחצרות השליטים המוסלמים. כך תפש רבי [[חסדאי אבן שפרוט]] עמדה רבת השפעה בחצר הח'ליף ב[[חליפות קורדובה|קורדובה]] ([[המאה ה-10]]), ורבי [[שמואל הנגיד]] התבסס ב[[גרנדה (ספרד)|גרנדה]] (מחצית [[המאה ה-11]]). תקופת "תור הזהב" העמידה רבנים ואנשי רוח, הן בלימודי קודש והן בפילוסופיה, בשירה ובדקדוק. הפילוסופיה היהודית נסתה לגשר בין המסורת וההגיון, כשהיא מושפעת מ[[פילוסופיה יוונית|הפילוסופיה היונית]] ומהעולם המוסלמי. כמו כן עסקו היהודים ב[[תורת הנסתר|תורת הסוד]] היהודית – ה[[קבלה]]. תקופה זו התאפיינה גם ביוצרים, משוררים והוגים יהודיים חשובים רבים כמו רבי [[שלמה אבן גבירול]], רבי [[יהודה הלוי]], רבי [[משה אבן עזרא]], רבי [[שמואל הנגיד]], רבי [[מנחם בן סרוק]], רבי [[יונה אבן ג'נאח]], ובמיוחד ה[[רמב"ם]], שהשפעתו על יהדות ספרד הייתה מכרעת.

 

 

עם תחילת ה[[רקונקיסטה]], כיבושה מחדש של צפון ספרד על ידי ה[[נוצרים]], החלה התדרדרות במעמדם של היהודים. אולם הממלכות הנוצריות בצפון נזקקו לשרותי היהודים במלחמותיהם וסמכו עליהם את נאמנותם. כך ישבו רבים מהם על קרקע באזורי הספר. הכנסייה תבעה אמנם להחמיר עם היהודים, אך כל עוד השליטים היו זקוקים לשרותם, לא הקפידו בבצוע ההגבלות. במאות [[המאה ה-12|ה-12]] ו[[המאה ה-13|ה-13]] שגשגו הישיבות בספרד, ומרכז הכובד של הישיבות באירופה עבר מצרפת לספרד. התפרסמו במיוחד בתקופה זאת רבי [[רמב"ן|משה בן נחמן]], רבי [[רשב"א|שלמה בן אדרת]], רבי [[יונה גירונדי]], ורבים נוספים.