אנטון צ'כוב – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה תגיות: עריכה חזותית עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
מ שוחזר מעריכות של 46.19.85.140 (שיחה) לעריכה האחרונה של Eladti |
||
שורה 29:
'''אַנְטוֹן פַּאבלוֹבִיץ' צֶ'כוֹב''' (ב[[רוסית]]: '''Антон Павлович Чехов''';{{כ}} [[29 בינואר]] [[1860]] – [[15 ביולי]] [[1904]]{{כ}}{{הערה|1= תאריכי הלידה והפטירה המובאים הם על־פי [[הלוח הגרגוריאני]], המקובל בימינו. על־פי [[הלוח היוליאני]], שהיה נהוג ברוסיה בתקופתו של צ'כוב, תאריך לידתו הוא [[17 בינואר]] 1860, ותאריך פטירתו הוא [[2 ביולי]] 1904.}}) היה [[סופר]] ו[[מחזאי]] [[רוסי]], הנחשב לאחד מכותבי [[סיפור קצר|הסיפורים הקצרים]] וה[[מחזה|מחזאים]] הטובים בהיסטוריה.
==קורות חיים==
נולד ב-[[29 בינואר]] [[1860]] ליֶבְגֶנְיָה יָקוֹבְלֶבְנָה צ'כובה לבית מורוזוב, בתו של סוחר בגדים, ולפאבל יֶגוֹרוֹביץ' צ'כוב,{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.myheritage.co.il/names/yevgeniya_chekhov|כותרת=Yevgeniya Chekhov - רשומות היסטוריות ואילנות יוחסין - MyHeritage|אתר=www.myheritage.co.il|תאריך_וידוא=2018-09-12}}}} בעל חנות [[מכולת]] שבנעוריו למד לנגן ב[[כינור]], אהב לשיר ו[[מנצח|ניצח]] על [[מקהלה]]. אביו מתואר על ידו כאב נוקשה. סבו היה [[אריסות|אריס]] שהשתחרר ב-[[1841]] תמורת 3,500 [[רובל]].{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.notablebiographies.com/Ch-Co/Chekhov-Anton.html|כותרת=Anton Chekhov Biography - life, family, children, parents, name, story, death, history, school, mother|אתר=www.notablebiographies.com|שפה=en|תאריך_וידוא=2018-09-12}}}} אביו של צ'כוב היה בעל חנות קטנה לממכר מזון בעיר הנמל [[טאגאנרוג]]{{הערה|שם=טאגאנרוג|{{קישור כללי|כתובת=http://www.taganrogcity.com/chekhov_taganrog.html|כותרת=Chekhov & Taganrog|אתר=taganrogcity.com|תאריך_וידוא=2018-09-12}}}} שבדרום-מערב [[רוסיה]] האירופית, לחופו של ה[[ים אזוב|ים האזובי]].{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://department.monm.edu/english/rhale/PastClasses/Short%20Story/StudentStorySites/Chekhov/Biopage.htm|כותרת=Biographical Information|אתר=department.monm.edu|תאריך_וידוא=2018-09-12}}}} כשהזכיר את הוריו נהג להעיר כי "את הכישרון הוריש לנו אבינו ואת הנפש אמנו". האב לימד את ילדיו לנגן בכינור וב[[פסנתר]], ו[[אומנת]] [[צרפת|צרפתייה]] לימדה אותם [[שפה|שפות]]. בבית צ'כוב המטפלות נהגו לספר [[מעשייה|אגדות]] וסיפורו של צ'כוב "אושר" נכתב בהשראת אגדה ששמע מאחת מהן. אימו נהגה לספר לילדיה סיפורים מחייה וממסעותיה ברחבי רוסיה ב[[מלחמת קרים]].{{הערה|שם=טאגאנרוג}} עד גיל שמונה למד בבית הספר היווני, ואז עבר עם אחיו ללמוד ב[[גימנסיה]] שעוררה בלבו של אנטון כמיהה ל[[חופש]], שהופיעה מאוחר יותר בסיפוריו.
לאנטון צ'כוב היו ארבעה אחים ואחות: אלכסנדר {{אנ|Alexander Chekhov}}, לימים כותב סיפורים קצרים ונובלות; ניקולאי {{אנ|Nikolai Chekhov}}, צייר, אליו היה אנטון קרוב במיוחד; איוון, [[כורך ספרים]]; מיכאיל {{אנ|Mikhail Chekhov (writer)}}, סופר, מבקר תיאטרון והביוגרף של אחיו אנטון; ואחותו מריה, אמנית ומייסדת מוזיאון צ'כוב ב[[יאלטה]].{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://ebooks.adelaide.edu.au/c/chekhov/anton/c51lt/introduction.html|כותרת=Letters of Anton Chekhov, by Anton Chekhov : introduction|אתר=ebooks.adelaide.edu.au|שפה=en|תאריך_וידוא=2018-09-13}}}} אחיינו של צ'כוב [[מייקל צ'כוב]], היה [[שחקן]], [[במאי תיאטרון]] ו[[סופר]] רוסי-אמריקאי-יהודי.
[[קובץ:Anton Chekhov, portrayed by Nikolay Chekhov.jpg|ממוזער|אנטון צ'כוב, [[ציור]] מאת אחיו ניקולאי צ'כוב, 1 בינואר 1889]]
בשנת [[1873]], כשהיה בן 13, צפה ב[[אופרטה]] של [[ז'אק אופנבאך]] "הלנה היפה", אירוע שריגש אותו ושימש מניע חשוב להחלטתו להיות מחזאי. באותה תקופה השתתף בעיתון הגימנסיה בכתיבת שירים, סיפורים ו[[מערכון|מערכונים]] הומוריסטיים והשתתף בהצגות שהוצגו על ידי התלמידים. ב-[[1876]], בגיל 16, עברה משפחתו ל[[מוסקבה]] והוא נותר בעיר מולדתו כדי לסיים את לימודיו בגימנסיה. במוסקבה פשט אביו את הרגל ונאלץ להימלט בחשאי מנושיו; כך הפכו ממשפחה קשת יום לעניים מרודים. אנטון, שנשאר בעיר טאגאנרוג, החל ללמד [[שיעור פרטי|שיעורים פרטיים]] ולשלוח כסף למשפחתו במוסקבה. לראשונה ידע מהי [[השפלה נפשית|השפָּלה]] – בהמתנה למשכורתו העלובה ובמבטי הבוז מהגבירים שהעסיקוהו. תחושות השפלה אלו בוטאו בהמשך ברבים מסיפוריו של צ'כוב בימים שכבר היה סופר נערץ.
ב-[[1879]] סיים את לימודיו בגימנסיה ועבר ללמוד [[רפואה]] ב[[אוניברסיטת לומונוסוב]] ב[[מוסקבה]], ובמקביל עבד ככתב בעיתון הומוריסטי. עבודתו זו הייתה מקור המחיה העיקרי למשפחה כולה.
בשנים הראשונות לכתיבתו לא ראה בה צ'כוב ייעוד כי אם מקור פרנסה בלבד. כך החל את דרכו הספרותית בתקופה שבה המשטר ה[[צאר]]י דיכא כל גילוי של מחשבה חברתית, ושגשגו עיתונים הומוריסטיים זולים שנאלצו להסתפק בתיאור ההווי ה[[זעיר בורגנות|זעיר-בורגני]]. דווקא מעבודתו זו הגיח צ'כוב כסופר רוסי דגול, שהוכיח והוקיע את המשטר הרוסי המשעבד, כשפרסם רשימות וסיפורים קצרים תחת ה[[פסבדונים]] "אנטושה צ'כונטה" (המילה honte בצרפתית היא בושה). גיבורי סיפוריו היו בני [[המעמד הבינוני]], ולאחר מכן גם בני ה[[כפר]].
בסיפוריו הקצרים גולל צ'כוב סיפור חיים שלם של [[דמות ספרותית|דמות]], והפך ליוצרו של סוג ספרות חדש – [[סיפור קצר]], הקולט לתוכו [[רומן]]. באחד ממכתביו כתב "הִשכלתי לספר בקצרה על פרשות ארוכות". בתיאור גיבוריו נתן אפיון ממצה שלהם בלבד ללא תיאור משפחותיהם ועברם. הוא האמין בהעמדת טיבו של האדם לפי התנהגותו ([[האסכולה האובייקטיביסטית]] בספרות).
כמו כן, סגנונו של צ'כוב מתבלט בתיאורי הנוף: שלא כאחרים, המעיט בתיאורי טבע והסתפק בהבלטת פרט אחד האופייני למכלול. סיפוריו שופעים [[חמלה]] ו[[אהבה]], מלאי השראה ל[[דיכוי|נדכאים]], לצד [[הומור]], [[סאטירה]] ובוז לגבירים הרוסיים, למושלי העם ול[[אליטה אינטלקטואלית|שכבת ההשכלה]].
צ'כוב המחזאי מתגלה ב[[דו-שיח]] התופס מקום ראשון בסיפוריו הקצרים כאמצעי עיקרי לאפיון עצמי של הגיבורים. מחזהו הראשון "[[פלאטונוב|פּלַאטוֹנוֹב]]" (1878) לא זכה להצלחה, ולאחר ניסיונות כושלים להעלות אותו על במת ה[[תיאטרון]] קרע אותו לגזרים. מחזותיו הבאים זכו להצלחה רבה יותר, והם בין המועלים ביותר על במות התיאטרון בעולם.
ב-[[1884]] סיים את לימודי הרפואה בציונים בינוניים והחל לעבוד כ[[רופא]] בכפר [[ווסקרסנסק|ווֹסְקְרֶסֶנְסְק]] (כיום [[איסטרה]]) שליד מוסקבה, שם התרחבו והתגוונו נושאי הכתיבה שלו בעקבות היחשפותו לחיי ה[[איכר]]ים, הרופאים הכפריים, בעלי האחוזות, ה[[פקיד]]ים, המורים ו[[קצין|קציני]] הצבא. בשנים אלו הגיע צ'כוב לידי הכרה כי ייעודו איננו [[רפואה]] אלא [[ספרות]], ופרסם את קובץ סיפוריו הראשון "[[מעשיות מלפומנה]]" (1886).
צ'כוב סבר שיעודו הספרותי איננו הטפה במסווה של יצירה. מטרתו להראות את החיים, מבלי לנסות להוכיח מאומה. הסופר הוא שחייב לעמוד לשירות הנפשות הפועלות, ולא הנפשות הפועלות לשירותו של הסופר.{{הערה|שם=:0|{{צ-ספר|מחבר=אנרי טרואיה|שם=צ'כוב|מתרגם=תרגום מצרפתית אביעל ענבר|מו"ל=עם עובד|שנת הוצאה=1989}}}} באחדים מסיפוריו ניצל צ'כוב פרשיות מחיי מיודעיו, אך התכחש לכך ואף הצדיק את עצמו. סבור היה שהסופר זכאי, ואף חייב, להזין את יצירתו בפרטים מן החיים. ללא הפעפוע ההדדי המתמיד בין המציאות לבדיון עלולה הספרות, לדעתו, להתייבש ולמות".{{הערה|שם=:0}}
רוב בני זמנו של צ'כוב אכזבו אותו. בראש ובראשונה [[טולסטוי]]. הוא לא יכול היה לשאת את הבוז המתנשא של טולסטוי כלפי המדע. אותה הסתייגות הייתה לו גם כלפי [[פיודור דוסטויבסקי|דוסטויבסקי]] שעליו אמר לידידו סובורין: "זה טוב, אבל ארכני יותר מדי וחסר צניעות. יומרני מאד". אך גם מעצמו לא היה שבע רצון "בי בוערת הלהבה בסדירות וברפיון- - -אין בי להט". דעתו לא הייתה נוחה לא מחייו ולא מכתיבתו.
ב-[[1885]] אובחנו אצל צ'כוב סימנים ראשונים של מחלת ה[[שחפת]]. תוך זמן קצר הוא הפסיק לעסוק ברפואה והקדיש את כל מרצו לכתיבה. עד [[1887]] כבר פרסם שלושה קובצי סיפורים ומחזה נוסף "[[איבנוב (מחזה)|איבנוב]]". ב-[[1890]] נסע צ'כוב, למרות מחלתו, ל[[סיביר]] ולאי [[סחלין]], על מנת לעמוד מקרוב על מצוקות האסירים שם, ועקב במשך כ-4 חודשים אחר חייהם של כ-10,000 אסירים ותושבי קבע במושבת העונשין סחלין. הספר "האי - מסע לסחלין" מתאר את אשר ראה שם, הוא קיווה שהמחקר שערך יוכל להיות עבודת דוקטורט, אך היא נדחתה בטענה שהיא סוציולוגית ולא רפואית.
ב-1891 רכש אחוזה קטנה בכפר מליקהוב, עבד כרופא ומאוחר יותר מונה כרופא האחראי על [[בריאות הציבור]] במחוז. שם כתב חלק מיצירותיו המפורסמות. בשנים הבאות עד מותו הקפיד לבקר באזורים מוכי [[רעב המוני|רעב]] וחולי, הגיש עזרה לנזקקים, טיפל בנפגעי [[כולרה]] ורעב המוני, ועזר בהקמת בתי ספר לילדי איכרים.
[[קובץ:Могила Чехова 2.jpg|ממוזער|קבר צ'כוב]]
צ'כוב התחמק באלגנטיות מחיזוריהן של נשים אחריו. אמנם היה מכרכר סביב החברות שהביאה אחותו הביתה, אך לא חיזר אחריהן אלא מתוך שעשוע, ולא רחש כלפיהן אלא חיבה מהולה בחשדנות. נראה היה שמנוי וגמור עמו להגן על רווקותו, ואילו רגשותיו העדינים ביותר היו שמורים עבור אחותו, שהגתה לו הערצה ללא סייג, ללא פשרות. היא עצמה לא חשבה על נישואין, ואף ביטלה את ארוסיה למען אחיה. אותה עכבה עצמה פגעה גם בצ'כוב. למה לו [[רעיה (משפחה)|רעיה]] כשיש לו מאריה??"{{הערה|שם=:0}}
אלא שצ'כוב הוא זה שהפר את החוזה עם אחותו, כאשר התחבר לשחקנית אולגה קניפר, שגם שיחקה במחזהו "בת שחף". במשך שנתיים פרחה ידידותם, עד שאולגה הגיעה לבקר אותו ביאלטה, אם כי עדיין היה נאמן לטקטיקת ההתקדמויות וההירתעויות שלו. היא הפכה למאהבת שלו, ולאחר שחזרה למוסקבה המשיכו לכתוב זה לזו. אולגה החלה לדחוק בו למסד את היחסים ביניהם, אך צ'כוב המשיך במשחק המחבואים איתה: "דרוש לך איש, או ליתר דיוק בעל עם זקן לחיים ועיטור של פקיד על הכובד - ואני מה? לא מי -יודע- מה". כדי לא לאבד את אולגה נשא אותה צ'כוב לאישה בסופו של דבר בשנת 1901, אך הקפיד להטעות את כל חבריו לגבי עיתוי החתונה. בעוד מוזמניו מצפים לו במסעדה כדי לחגוג עמו, הסתלק עמה לבית מרפא לשחפנים.
ב-1897 התחיל אצלו דימום שחפתי ומאז ועד מותו עסק בעיקר בניסיונות ריפוי ב[[יאלטה]] ומחוץ לרוסיה. עד מותו פרסם סיפורים קצרים רבים וכתב מספר מחזות שהועלו בתיאטרון היוקרתי ביותר ברוסיה, [[התיאטרון האמנותי של מוסקבה]].
ב-1889 הוענק לו [[פרס פושקין]], ב-1900 התקבל לחברות באקדמיה למדעים של סנקט פטרסבורג, ונישא לשחקנית [[אולגה קניפר]].
צ'כוב מת ממחלת השחפת ב-[[15 ביולי]] (על פי [[הלוח היוליאני]]: 2 ביולי) [[1904]] בעיר המרפא [[באדנוויילר]] שב[[הקיסרות הגרמנית|גרמניה]].{{הערה|[http://www.britannica.com/EBchecked/topic/108392/Anton-Chekhov/1299/Yalta-period-1899-1904 אנטון צ'כוב] באתר [[אנציקלופדיה בריטניקה]].}} גופתו הועברה לקבורה ברוסיה. הוא נקבר ב[[בית העלמין נובודוויצ'יה]] במוסקבה.{{הערה|{{מצא קבר|193}}}}
==השפעתו==
| |||