התארכות היממה – הבדלי גרסאות

אכן, ב-[[1960]] הוגדרה השנייה כחלק ה-86,400 מן האורך הממוצע של יממה (טרופית) בשנת [[1900]]. באותה עת כבר הבינו האסטרונומים שגם אורך היממה הממוצע אינו קבוע לחלוטין (ומכאן הצורך לבחור את השנה שלפיה מוגדרת השנייה), וזמן קצר אחר-כך הוסכם לשנות את ההגדרה, ולקבוע את השנייה כמספר מחזורים קבוע של אטום ה[[צזיוםצסיום]], באופן המתאים למדידה ב[[שעון אטומי|שעונים אטומיים]]. את אורך היממה אפשר למדוד מעתה ביחס לשעון קבוע, [[הזמן האטומי הבינלאומי]]. הפרש הזמנים בין מדידת השעון לזו שמספק כדור הארץ מכונה "דלתא T" {{כ}} (ΔT).

גורם ארוך טווח נוסף, הוא השינוי בפחיסות כדור הארץ. כידוע, כדור הארץ אינו כדורי באופן מושלם, אלא [[אליפסואיד]]י, סיבובו על צירו גורם למתיחה בכיוון התנועה, שבגללה היקפו ב[[קו המשוההמשווה]] גדול מן ההיקף במסלול מ[[קוטב]] לקוטב. ב[[עידן הקרח]], הצטברו בכיפות הקרח שבקטבים מסות [[קרח]] אדירות, שתחת לחצן גברה פחיסותו של הכדור. מחקרים גורסים כי הקרח החל לימס לפני כ-10,000 שנה, אבל [[קרום כדור הארץ]] אינו מגיב להפחתת הלחץ באלסטיות מושלמת, ומעריכים שדרושות לו עוד כ-4,000 שנה לפני שיגיע ל[[שיווי משקל הידרוסטטי]]. התהליך מביא להפחתת הרדיוס בקו המשווה, המרוחק מציר הסיבוב, וה[[תנע זוויתי|תנע הזוויתי]] הקבוע מתרגם את ההפחתה להאצה של הסיבוב. מעריכים שאפקט זה מקצר את היממה בכ־0.6 מילי-שניות במאה שנים, בקורלציה מושהית עם תקופות הקרח השונות.