|
[[קובץ:Pedro_Berruguete_Saint_Dominic_Presiding_over_an_Auto-da-fe_1495.jpg|ממוזער|250px|שמאל|הצגה של טקס "אוטו דה פה" מ-[[1475]].]]
'''אוֹטוֹ דָה פֶה''' (ב[[פורטוגזית]]: '''Auto da fé''', ב[[ספרדית]]: '''Auto de fe'''; מילולית: "מעשה האמונה") היה טקס הענשה פומבית של כופרים ומומרים שאורגן על ידי ה[[דתאינקוויזיציה הספרדית]]י, חגיגי[[האינקוויזיציה שערכההפורטוגזית]], האינקוויזיציה של מקסיקו, או ה[[אינקוויזיציההאינקוויזיציה של גואה]] בהוציאה, לפועלבמסגרתו אתפורסם גזריפסק הדין של קורבנותיההאינקוויזיציה ובוצע גזר הדיו. העונש החמור ביותר היה העלאה על מוקד, אך היו גם עונשים "קלים" יותר לאלה שהביעו חרטה, כגון תלייה או עריפת ראש. כיום השימוש במונח זה הורחב והוא מציין גם שריפת ספרים וכתבי יד.
טקס האוטו-דה-פה הראשון התקיים ב[[סביליה]] שבספרד בשנת 1481 והאחרון במקסיקו, בשנת 1850.
בטקס זה, שנערך ב[[כנסייה]], הוכרז גזר דינם של ה[[כופר (אמונה דתית)|כופרים]] שנתפסו ונחקרו על ידי האינקוויזיציה, וכן הוצא לפועל. בניגוד למאסרם [[עינויים|ולעינויים]] של החשודים בכפירה, שנעשו בחשאי, התנהל טקס האוטו דה פה בפומבי בכיכר ציבורית, במועד שהוכרז עליו מראש. מטרתו העיקרית הייתה לזרוע אימה מפני כפירה ב[[נצרות]] ולחזק את אמונתם של הנאמנים לה.
הקרבנות היו לרוב יהודים מומרים שהואשמו בכך שהמשיכו לקיים בסתר את מצוות היהדות, אך גם מוסלמים מומרים, [[קלוויניסטים]], [[לותרניזם|לותרנים]], "מכשפות ומכשפים", [[ביגמיסטים]]\ נואפים והומוסקסואלים.
שבועות מספר לפני קיום הטקס, היו מכריזים על מועדו מעל לדוכני הכנסיות בסביבה. יום הטקס עצמו היה בדרך כלל יום ראשון, או יום חג. ביום זה הייתה נערכת תהלוכה גדולה בהשתתפות [[כומר|כמרים]], גדולי האצילים והנידונים. לפעמים הופיעו בטקס גם המלך והמלכה. הקהל הגדול שבא לצפות בטקס ליווה את התהלוכה בדרכה לכנסייה. במרכז חצר הכנסייה הוקמה במה מיוחדת ועליה הוצבו הנידונים. הטקס התקיים במעמדם של המלך או נציגו, ובמעמד האינקוויזיטור הראשי, אשר ניצח על האירוע. לאחר דרשת האינקוויזיטור הראשי הובאו הנידונים בזה אחר זה בהתאם לסדר האשמה וחומרת פסק הדין. הנידונים התוודו (או שווידוייהם הוקראו) והם נדרשו לחזור בתשובה. לאחר כל וידוי הובא הנאשם למרכז הבמה וגזר הדין הוכרז. צורת ההמתה המקובלת הייתה [[העלאה על המוקד]]. ביצוע גזר דין זה הוטל על הזרוע החילונית של המשטר. אם חזר בו הנאשם מכפירתו, היו חונקים או תולים אותו ורק לאחר מכן שורפים את גופתו; אך אם סירב לחזור בו, היה נשרף חי.
במהלך החקירה הסודית הופעלו עינויים קשים שכתוצאה מהם מתו חלק מהנחקרים .
רוב טקסי האוטו דה פה נערכו ב[[ספרד]], ב[[פורטוגל]] ובמושבותיהן בשנים [[1480]] עד [[1826]]. בסך הכל הוצאו להורג בשיטה זו כ-3,000 בני אדם: רובם היו "[[נוצרים חדשים]]", מראנוס או מוריסקוס, שהואשמו בשיבה ליהדות ולאסלאם בהתאמה; כמה עשרות [[פרוטסטנטי]]ם; וגם [[ציד מכשפות|נאשמות בכישוף]] ושאר עבריינים דתיים. האוטו דה פה הראשון שנרשם בתולדות היהודים אירע ב[[צרפת]] ב-[[1288]]. טקס האוטו דה פה האחרון נערך בספרד, ב-1826, ובו נשרף המורה ה[[קטלוניה|קטלָוני]] [[קייטנו ריפול]] שהואשם ב[[דאיזם]] (הוא נשפט על ידי "החונטה לביצור האמונה" המקומית, מאחר שהאינקוויזיציה כבר פורקה).
טקס האוטו-דה-פה היה השלב האחרון בתהליך החקירה. הטקס התקיים רק כאשר רשויות האינקוויזיציה סברו שיש מספיק נאשמים באותה קהילה או באותה עיר וההכנות לטקס נמשכו כחודש ימים. הוא התנהל בכיכר המרכזית של העיר, ברוב פאר והדר וכלל מיסה קתולית, תפילה, תהלוכות בהן השתתפו חברי הכנסייה והנאשמים והקראת פסקי הדין. גזר הדין בוצע על ידי הרשויות החילוניות כיוון שהכנסייה אינה רשאית לבצע גזרי דין מוות. הנאשמים הגיעו למקום יחפים, חצי ערומים ובידם נר דולק. כדי להעמיק את השפלתם הם הולבשו בכותנות צהובות המכונות סמבניטו עליהן ציור המתאר את העונש שנגזר עליהם (שלא היה ידוע להם עד אותו רגע).
המספר המדויק של אנשים שהועלו על המוקד על ידי האינקוויזיציות השונות אינו ידוע, אך משערים כי הגיע לעשרות אלפים.
==קישורים חיצוניים==
{{ויקישיתוף בשורה}}
|
