תורת הגמול – הבדלי גרסאות

המשמעויות האונטולוגיות של תורת הגמול הן מרחיקות לכת. האמונה בגמול בעולם הזה מעודדת את המאמין לקרוא תיגר על חוקי הטבע. בתלמוד ישנה אגדה על [[חנינא בן דוסא]] ששמע על [[נחש]] ארסי]] ומסוכן ההורג באנשי העיר, חיפש את מחילתו וכשהכישו הנחש- הנחש מת. חנינא בן דוסא הסביר ש"לא הנחש ממית- החטא ממית". במקורות אחדים נחשבת ההתגוננות מפני פגעים לחוסר ביטחון בהשגחת האל ולפגם באמונה. במקורות אחרים ניתן למצוא גישה מעשית יותר- [[יעקב אבינו]] התכונן לקראת פגישה עם [[עשו]] אחיו, ולא ידע אם עשו בעדו או נגדו. [[רש"י]] מתאר את התנהגותו של יעקב כהכנה של דורון, [[תפילה]], ומלחמה. כלומר- יעקב התכונן לפגישה על ידי השענות על כמה גישות שונות המתארות את יחסי הגומלין והמנגנונים הפועלים בטבע: הגישה הגורסת כי התפילה היא שמשנה את המציאות, הגישה הגורסת כי המנגנונים היעילים הם המנגנונים הפסיכולוגיים של האדם המקבל מתנות והגישה הפוליטית על פיה אסטרטגית לוחמה היא הפתרון היעיל להתמודדות עם הפגישה. יעקב לא נשען על תפילתו בלבד ועל האמונה בתורת הגמול שתבטיח את שלומו, אפילו לאחר שהאל הבטיח לו במפורש את עתידו הטוב כשכר על מעשיו.