דואליות גל-חלקיק – הבדלי גרסאות

במשך שנים רבות, [[אלקטרומגנטיות|האלקטרודינמיקה הקלאסית]] טיפלה בהצלחה ב[[חשמל]] כמו נוזל והובילה בין היתר להמצאה של [[סוללה חשמלית|סוללות]], [[מנוע חשמלי|מנועים חשמליים]], [[גנרטור חשמלי|דינמו]] ו[[קשת חשמלית|מנורות קשת]]. בשלהי המאה ה-19 התורה האטומית החלה להתקדם אל תוך האטום עצמו ולקבוע, באמצעות הפיזיקה, את אופיו הפנימי של האטום ואת דרך הפעולה של תגובות כימיות. החשמל הובן כעת כמורכב מחלקיקים הקרויים [[אלקטרון|אלקטרונים]]. עובדה זו הודגמה לראשונה ב-1897 על ידי [[ג'יי. ג'יי. תומסון]], כאשר באמצעות [[שפופרת קרן קתודית]], הוא מצא כי מטען חשמלי יכול לחצות [[ריק]] (אשר היה בעל התנגדות אינסופית בתאוריה הקלאסית). מכיוון שהריק לא הציע שום תווך לנוזל חשמלי לנוע, הדרך היחידה להסביר תופעה זו, היא באמצעות חלקיק הנושא מטען שלילי ואשר יכול לנוע בריק. האלקטרון התריס מול האלקטרודינמיקה הקלאסית בגלל היחס ההדוק בין אלקטרומגנטיות ומטען חשמלי שהיה מתועד היטב בעקבות התגליות של [[מייקל פאראדיי]] ומקסוול. התיאור הגלי של האלקטרומגנטיות והתיאור האטומי / החלקיקי של החשמל היוו סתירה לוגית. אך לא רק האלקטרודינמיקה הקלאסית נפגעה.