הבדלים בין גרסאות בדף "הוספיטלרים"

נוספו 41 בתים ,  לפני 3 חודשים
תיקון כיווניות הערת שוליים, הסרת קישורים עודפים
(קישור לערך ראשי במקום לדף הפניה)
(תיקון כיווניות הערת שוליים, הסרת קישורים עודפים)
[[קובץ:Muristan memorial.jpg|שמאל|ממוזער|200px|מבט מקרוב על המצבה נושאת סמלי המסדר האנגליקני '''מסדר הכבוד של סנט ג'ון''']]
[[קובץ:In Jerusalem g.jpg|שמאל|ממוזער|200px|הכניסה לבית החולים של המסדר היוהניטי (המסדר הפרוטסטנטי של סנט ג'ון) בעיר העתיקה בירושלים. 2011]]
'''מסדר ההוספיטלרים''' או בשמו המלא '''מסדר יוחנן הקדוש של בית החולים בירושלים''' ([[לטינית]]: '''Ordo Fratrum Hospitalis Sancti Ioannis Hierosolymitani''') הוא [[מסדר צבאי נוצרי]] שנוסד באמצע [[המאה ה-11]]. תחילתו של המסדר הייתה צנועה עם ייסוד [[בית חולים]] ב[[ירושלים בתקופה הצלבנית|ירושלים]] לרווחת [[עולה רגל|עולי הרגל]] הנוצריים, ומכאן נגזר שמו. עם [[המצור על ירושלים (1099)|כיבוש ירושלים על ידי הצלבנים]] הפך המסדר לארגון דתי-צבאי ונטל על עצמו את ההגנה על [[ממלכת ירושלים]].{{הערה|David Nicolle Knight Hospitaller vol I p.5, Osprey 2001|שמאל=כן}} עם הכחדת ממלכת ירושלים על ידי [[האימפריה הממלוכית]] ב[[המאה ה-13|מאה ה-13]] העביר המסדר את מרכז פעילותו לאי [[רודוס]] ולאחר מכן לאי [[מלטה]] עד כיבוש האי על ידי [[נפוליאון]] בסוף [[המאה ה-18]]. לאחר מכן שינה המסדר את אופיו והפך לארגון צדקה דתי, והתפצל לחמישה ארגונים מקבילים: המסדר "המקורי" הפועל מ[[קריית הוותיקן]] כארגון [[הכנסייה הקתולית|קתולי]] תחת השם [[המסדר הריבוני הצבאי של מלטה]], וארבעה מסדרים [[נצרות פרוטסטנטית|פרוטסטנטיים]] שמרכזם ב[[ברלין]], ב[[האג]], ב[[אמסטרדם]] וב[[לונדון]].
 
== היסטוריה ==
=== הקמה ===
 
כיבוש ירושלים על ידי הצבאות הצלבניים שינה את התמונה הפוליטית ב[[ארץ הקודש]]. התגבשות השלד של ממלכת ירושלים וזרימת עולי רגל מאירופה למקומות הקדושים הביאה פריחה לבית החולים והפכה אותו למוסד מרכזי בירושלים. גרארדוס ניצל את השינוי ויזם את הקמת מסדר הנזירים ההוספיטלרים סביב בית החולים שזכה להכרה מלכותית. ככל הנראה [[גוטפריד מבויון]] העניק כבר בשלב מוקדם זה את האחוזה '''כפר הסיליה''' (לטינית: Casal Hessilia) כ[[הקדש]] למסדר, מענק שאושר על ידי [[בלדווין הראשון, מלך ירושלים]] בצו משנת [[1110]]. מבנה זה היה הראשון ברשימת הנכסים העשירים שצבר המסדר כבר בעשור הראשון לקיומו. מעמדו הרשמי של המסדר וחוקתו אושרו ב[[בולה]] של האפיפיור [[פסקליס השני]] בשנת [[1113]].{{הערה|Helen J. Nicholson. The Knights Hospitaller . Boydell & Brewer, 2001 page 4|שמאל=כן}} פטרונו של המסדר נקבע כ'''יוחנן הצדיק, [[פטריארך]] [[אלכסנדריה]]''' (לטינית: sanctus Iohannes Eleemon) וחוקתו נכתבה על בסיס שבועות ה[[נזירות]] המסורתית של [[עוני]], [[פרישות]] ומשמעת, וכך, תוך צבירת רכוש בהיקף ניכר על ידי המסדר, שמרו חבריו על עוני אישי מוחלט. יורשו של גרארדוס, [[ריימון דה פואי דה פרובנס]] נכנס לתפקידו כגראנד מאסטר השני של המסדר בשנת [[1120]], ושימש כמפקד המסדר במשך 40 שנה. הוא ביסס והרחיב את פעילות המסדר, הפטרון השתנה ל[[יוחנן המטביל]], ועם מותו היה המסדר לארגון בעל כוח וחשיבות פוליטית ממדרגה ראשונה. בית החולים של המסדר טיפל, על פי רישומי התקופה, ב-2,000 חולים ביום והמסדר חילק חינם לכל דורש מזון ובגדים בשוקי ירושלים ו[[עכו]]. בתקופתו של ריימון תקנון המסדר (שנכתב ב-1187) עסק אך ורק בעזרה לחולים.
 
ייסוד [[מסדר אבירי היכל שלמה]] (הטמפלרים) בשנת [[1119]] וגיבוש תקנונה בשנת [[1128]] הציג מודל של קבוצת אבירים ששילבה באופן ייחודי את אידיאל האבירות כקבוצת לוחמים עם אידיאל הנזירות, ואילץ את ההוספיטלרים לשנות את אופי המסדר ולאמץ את המודל הטמפלרי של אביר-נזיר על בסיס המודל הטמפלרי. סביב שנת 1200 הפך המסדר מאגודת צדקה גרידא לאגודת אבירים, שפרט לתפקידה המסורתי במתן שירות לחולים, נותנת את חסותה בליווי חמוש כדי להבטיח את שלומם של הצליינים. ההיסטוריה הצלבנית וההכרח של הגאו-פוליטיקה של ממלכת ירושלים בה נשלטה הארץ על ידי מיעוט ונמצאת במצב מלחמה תמידי הביאו לחלוקת תפקידים ומעמדות בתוך המסדר עצמו, הצדקה והטיפול היו מחובות המסדר אך נשמר לחברי המסדר שלא היו אצילים, רוב חבריו היו אבירים לוחמים שקידמו את מטרותיו הצבאיות שבסיכומו של דבר קיבלו משקל מכריע בהתפתחות המסדר. מהלך זה היה חידוש על מנהגי אירופה הנוצרית של [[ימי הביניים]] שבה הטיפול בעניים ובחולים היה באחריות הכנסייה, ההוספיטלרים שהיו בבסיסם קבוצת [[אביר]]ים הכריזו על מעשה צדקה וחסד כעמוד השדרה של אורח חייהם. כך הפך מסדר ההוספיטלרים למסדר אבירים וגורם פוליטי- צבאי מכריע במדינות הצלבניות.{{הערה|1=[[יהושע פראוור]] הצלבנים: דיוקנה של חברה קולוניאלית. ירושלים: מוסד ביאליק, תשל"ו 1975 עמוד 331}}
 
====הגנת נסיכויות הצפון====
מסדר ההוספיטלרים (ביחד עם המסדר הטמפלרי) מילא תפקיד בעל משקל משמעותי בהגנת [[נסיכות אנטיוכיה]] ו[[רוזנות טריפולי]] שתיהן ישויות צלבניות עצמאיות למחצה שהתקשו לשמור על גבולותיהן מול הלחץ של הצבאות המוסלמיים. בשנת [[1144]] העניק [[רמון השני מטריפולי]], שליטה של [[רוזנות טריפולי]], למסדר ההוספיטלרי מבצר קטן בגבול המזרחי של הרוזנות עליו הקים המסדר את המבצר הענק [[קראק דה שבלייה]]. ההוספיטלרים בנו את המבצר מחדש והרחיבו אותו עד שהפך למצודה הגדולה ביותר ב[[ארץ הקודש]]. הם הוסיפו לו [[חומה]] חיצונית בגובה של 30 מטר, ובה שמונה מגדלי שמירה עגולים שעובי כל אחד מהם עומד על 8–10 מטרים. מהלך זה הביא ליצירת מבצר קונצנטרי, שבו חומה היקפית ובמרכזו [[מגדל עוז (ביצור)|מגדל עוז]]. בשנת [[1168]] מסר [[בוהמון השלישי, נסיך אנטיוכיה]] לידי המסדר את מבצר אפאמיה ואתו את ההגנה על כל הגבול המזרחי של הנסיכות. מאוחר יותר העמיקו ההוספיטלרים את אחיזתם עם רכישת [[מבצר מרגט]] בשנת [[1186]] ההוספיטלרים בנו את המבצר מחדש והפכו אותו למפקדת המסדר ב[[סוריה]]. מבצרים אלו הועברו לרשות המסדר שהיה במעמד של ישות עצמאית בתוך הנסיכות או הרוזנות ולא במעמד של [[וסל]], המסדר הוכר כריבון מוחלט באדמתו והורשה לנהל מדיניות חוץ עצמאית מול השכנים המוסלמיים, מנגד הסכימו הרוזן והנסיך להשמע ל"עצות" מפקדי המסדר, באנטיוכיה הוסכם כי המסדר איננו מחויב לעמוד בהסכמים שנחתמו על ידי נסיך אנטיוכיה ללא הסכמתם.
 
====סוף פעילות המסדר בארץ הקודש====
[[קובץ:SiegeOfAcre1291.jpg|שמאל|ממוזער|180px|מרשל המסדר ההוספיטלרי נלחם עם אביריו על חומות העיר עכו בעת המצור]]
[[מסע הצלב השביעי]] הביא עם סיומו לעליית [[הממלוכים]] לשלטון, ולאחר התייצבות שלטונם ב[[מצרים]] פנה הסולטאן החדש [[ביברס]] לקצץ אט-אט במה שנותר מממלכת ירושלים הצלבנית. ב-[[1263]] כבש ביברס את [[הר תבור]] שהוחזק על ידי המסדר ההוספיטלרי ו[[נצרת]]. ב-1265 [[קיסריה]] ו[[תל ארשף|ארסוף]] וב-[[1266]] את צפת - מגדולי המבצרים הצלבניים בארץ ישראל. בשנת [[1271]] כבש ביברס את המבצר ההוספיטלרי האדיר של [[קראק דה שבלייה]] - הגדול [[המזרח התיכון|במזרח התיכון]]. בחודש מרץ [[1291]] החלו גדודים מוסלמים להאסף במישור עכו תחת פיקודו של הסולטאן הממלוכי החדש [[ח'ליל בן קלאון]]. המחנה הממלוכי שנאסף מול חומות העיר עכו היה מהגדולים שנאספו מול עכו בפרט וב[[ימי הביניים]] בכלל.{{הערה|1=יהושע פראוור, תולדות ממלכת הצלבנים בארץ ישראל, כרך ב, מוסד ביאליק, מהדורה ראשונה, 1963 עמוד 529}} ביום 28 במאי 1291 הסתיים [[המצור על עכו (1291)|המצור על עכו]], בירת [[ממלכת ירושלים]] ה[[צלבנים|צלבנית]], נפלה לידי [[הממלוכים]]. נפילת עכו סימנה את קץ ממלכת הצלבנים בארץ ישראל, לאחר נפילת העיר והרס ביצוריה יצאו גדודים ממלוכים לשאר מבצרי הצלבנים לאורך [[מישור החוף]] וחוף [[לבנון]] ובזמן קצר יחסית, ובהתנגדות סמלית נפלו או פונו שאר המבצרים והערים מחמת הייאוש וחוסר התקווה שאחזה במגינים. 200 שנה של מדינה צלבנית עצמאית בארץ הקודש באו אל סופם.
 
===מבצרי המסדר ההוספיטלרי בארץ הקודש===
{{ערך מורחב|מבצר צלבני}}
בתוך תקופה קצרה מכניסתם לארץ ישראל עברו הצלבנים מבניית מצודות פשוטות ואף פרימיטיביות לבניית מבצרים מורכבים וחדשניים שתוכניתם מעידה על הבנה בכל היבטי האדריכלות הצבאית. הצלבנים הפגינו גמישות וסתגלנות כשהם משתמשים ומתאימים לצרכיהם דגמים קיימים. הצלבנים לא הסתפקו בהעתקה, אלא פיתחו דגמי מצודות ייחודיים, ובראשם "הקסטרום הכפול", הידוע גם כ[[מצודה קונצנטרית]], ומצודות ההרים, הידועות בספרות המקצועית גם כ[[מצודת דורבן|מצודות דורבן]].{{הערה|1=Ronnie Ellenblum Crusader castles and modern histories Cambridge, UK : Cambridge University Press, 2007 page 71|שמאל=כן}} למרות המספר המרשים של חורבות ושרידים, מרבית הביצורים הצלבניים סבלו מתהליכי הרס ובלייה אגרסיביים ורוב המבצרים בארץ ישראל נהרסו עד היסוד, ומביצורי הערים המרכזיות בהם ישבו האצילים הגדולים לא נותר שריד. החורבות שנותרו ואלו שנחשפו ב[[חפירות ארכאולוגיות]] מאפשרים שיחזור של הישגי האדריכלות הצבאית הצלבנית שהיא, כדברי פרופ' [[יהושע פראוור]], "החלק המקורי והמרשים ביותר של היאחזות הצלבנים במזרח".{{הערה|1=יהושע פראוור, '''הצלבנים דיוקנה של חברה קולוניאלית''', ירושלים: הוצאת [[מוסד ביאליק]], [[1985]], עמ' 370}} למרות ההתפתחות הרעיונית והמרחק במורכבות התכנונית והביצועית בין מצודות המגדל למצודות ההרים, השתמשו הצלבנים גם בסוף [[המאה ה-13]], על פי הצורך, בדגמי מצודות פשוטים שהיו נפוצים בתחילת [[המאה ה-12]]. מצודות הקסטרום, שנבנו במהלך המאה ה-12 לא נבנו יותר לאחר קרב קרני חיטין, ומצודות ההרים הראשונות נבנו עוד במחצית השנייה של המאה ה-12, אך שוכללו לדרגת שלמות ושימשו כעמוד השדרה של מערך הביצורים הצלבניים החל מתחילת המאה ה-13. תהליך זה מקביל להעלמות ה[[אביר]]-[[אציל]] בעל האדמות שנאלץ למכור את נחלתו למסדרים הצבאיים. תהליך זה, שסימניו ניכרים עוד לפני התבוסה בקרב קרני חיטין, הואץ לאחר [[מסע הצלב השלישי]], משהוברר כי מגדלים ומבצרים קטנים אינם יכולים לעמוד בפני הצבאות של סוף המאה ה-13.{{הערה|1=Adrian J. Boas. Crusader archaeology: the material culture of the Latin East. Routledge, 1999. page 89|שמאל=כן}} מעשרות מבצרי המסדר ההוספיטלרי בארץ הקודש שלושה ראויים לציון מיוחד:
 
====כוכב הירדן====
{{ערך מורחב|כוכב הירדן}}
[[קובץ:Belvoir fortress.JPG|שמאל|ממוזער|180px|המבצר הצלבני בכוכב הירדן]]
'''כוכב הירדן''' (ידוע גם בשמות '''יפה נוף''' ו'''כוכב הרוחות''' ב[[עברית]], '''כאוכב אל-הווא''' ב[[ערבית]] ו'''בלוואר''' או '''קוקט''' ב[[צרפתית]]) הוא [[גן לאומי]], אתר [[ארכאולוגיה|ארכיאולגי]] הממוקם בקצהּ המזרחי של רמת יששכר (רמת כוכב), בשולי [[הגליל התחתון]]. במקום שרידים [[ארכאולוגיה|ארכאולוגים]] מתקופות שונות, ביניהם חורבות יישוב עברי קדום, שרידיו של [[מבצר צלבני]] מפואר ושרידי יישוב ערבי. האתר ממוקם על פסגה שגובהה 312 [[מטר]]ים מעל פני הים, ושיפוליה המצוקיים מתנשאים לגובה של 550 מטרים מעל ל[[בקעת הירדן]] שפרושה לרגליה ממזרח. המבצר הוא אחד מתוך שני מבצרים כפולים (לעיתים נקרא "מבצר בתוך מבצר"), שנחשפו בממלכת ירושלים וב[[לבנט]]. מבצרים שנבנו לאחר מכן נטלו הרבה מהרעיונות שיושמו בכוכב הירדן ושיבצו אותם במערכות ביצורים בעלות מאפיינים נוספים. חוקרים וארכאולוגים של [[ממלכת ירושלים|התקופה הצלבנית]] תיארו את המבצר בהרחבה. בספרו "ארכאולוגיה של הצלבנים" מציין{{הערה|1=Adrian J. Boas. Crusader archaeology: the material culture of the Latin East. Routledge, 1999. page 103|שמאל=כן}} החוקר, ד"ר [[אדריאן בועז]] מהפקולטה ל[[ארכאולוגיה]] של [[אוניברסיטת חיפה]], כי המבצר מהווה הדוגמה המושלמת לסוג זה של מבצרים. הוא שימש כנקודת מפנה בבניה ותכנון של מבצרים והיה [[אבטיפוס]] "לכמה מהטירות המעולות שנבנו במערב". חוקר תולדות הצלבנים, פרופסור [[יהושע פראוור]], מכנה את המבצר "אחד מגדולי ההישגים האדריכליים של הצלבנים" ומציין כי מדובר במבצר מפואר ויחיד במינו.{{הערה|1=יהושע פראוור, תולדות המבצר הצלבני כוכב אל-הווא, החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, ל"א, עמ' 236-249.}} כוכב הירדן נבנה מאבני בזלת שנחצבו מהחפיר המקיף את המבצר משלושה עברים ומאבנים לבנות שהובאו לאתר ממחצבות מרוחקות יותר.
 
====קרק דה שבלייה====
{{ערך מורחב|קרק דה שבלייה}}
[[קובץ:KrakDesChevaliers.jpg|שמאל|ממוזער|200px|קרק דה שבלייה, כיום [[אתר מורשת עולמי]].]]
'''קראק דה שבלייה''' ([[ערבית]] '''قلعة الحصن'''; [[צרפתית]] '''Krak des Chevaliers''') הוא [[מבצר צלבני]] במערב [[סוריה]]. זה היה אחד המבצרים העיקריים של האבירים ההוספיטלרים בסוריה במהלך [[מסעות הצלב]] מ-[[1144]] ועד [[1271]]. הוא שוכן על צוק בגובה 650 מטר החולש על הדרך היחידה מ[[אנטקיה]] ל[[ביירות]], ליד העיר [[חומס]], מצפון ובסמוך לגבול עם [[לבנון]]. [[רמון השני מטריפולי]], שליטה של [[רוזנות טריפולי]] שבתחומה נמצא המבצר, העניקו למסדר ההוספיטלרי בשנת [[1144]]. ההוספיטלרים בנו את המבצר מחדש והרחיבו אותו עד שהפך למצודה הגדולה ביותר ב[[ארץ הקודש]], מבצר קונצנטרי, שבו חומה היקפית ובמרכזו [[מגדל עוז (ביצור)|מגדל עוז]]. ב[[המאה ה-12|מאה ה-12]], היה המבצר מוקף ב[[חפיר]] שעליו נמתח גשר מתרומם, וכניסתו הראשית נקבעה בצידו המזרחי. בין החומה החיצונית לפנימית הייתה חצר שהובילה לבניינים הפנימיים שנבנו על ידי ההוספיטלרים בסגנון ה[[אדריכלות גותית|אדריכלות הגותית]]. בניינים אלה כללו אולם פגישות ו[[מנזר]] המהווה בן לוויה סגנוני מושלם לביצורים המאסיביים. כתובת לטינית קצרה חקוקה על אחת הקשתות: 'היה עשיר, היה חכם ויפה אבל הזהר מהגאווה המשחיתה כל דבר עמו היא באה במגע'. ההערכה היא שההוספיטלרים יכלו להחזיק מעמד תחת [[מצור]] משך חמש שנים. בשנת [[1190]] סיימו ההוספיטלרים לשדרג את המבצר, אך חלקים מסוימים נבנו מחדש לאחר מספר [[רעידת אדמה|רעידות אדמה]] בין [[1190]] ל-[[1200]] ובשלב הבא והאחרון עד [[1271]]. בתוך המבצר יכלו לחיות כ-50–60 הוספיטלרים ועוד כ-2,000 לוחמי [[חיל רגלים]]. המבצר מהווה עדות לעושרו האגדי של המסדר ההוספיטלרי ולתושיה של האדריכלות הצבאית הצלבנית. [[לורנס איש ערב|תומאס אדוארד לורנס (לורנס איש ערב)]], שהיה בין ראשוני החוקרים המערביים של אדריכלות צלבנית, תיאר את קרק דה שבלייה כ"המבצר המדהים ביותר בעולם". החוקר הישראלי, דוקטור אדריאן בועז, קובע בספרו "אדריכלות של המסדרים הצבאיים" כי "הבחירה האינטליגנטית של המיקום, הגאונות של התכנון והמשאבים האדירים שהושקעו בהקמת המבצר חוברים להעיד על הכשרון בבניית ביצורים של ההוספיטלרים שהמבצר היה – ללא עוררין – יצירת המופת שלהם". ההיסטוריון הבריטי [[יו קנדי]] (Hugh N. Kennedy) מציין בספרו "מבצרי הצלבנים" כי ביצורי קרק דה שבלייה היא "מערכת לחימה המתוכנת באופן מבריק ובנויה לתפארה".{{הערה|Hugh Kennedy. Crusader castles. Cambridge University Press, 2001. page 154|שמאל=כן}}
 
====מבצר מרגט====
 
[[קובץ:Marqab-crusader-castle-donjon.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מבט על מבצר מרגט]]
'''מבצר מרגט''' הידוע גם בשם הערבי '''קלעת מרקב''' (قلعة المرقب), הוא [[מבצר צלבני]] גדול שנבנה על ידי [[מסדר צבאי נוצרי|מסדר]] ההוספיטלרים והשתמר במצב טוב יחסית. המבצר שוכן על גבעה [[הר געש|געשית]] המתנשאת לגובה של 360 מטרים וצופה ממרחק של 2 קילומטרים על [[הים התיכון]] ועל העיר הסורית [[בניאס (סוריה)|בניאס]], על הדרך בין [[טריפולי (לבנון)|טריפולי]] שבלבנון ועיר הנמל הסורית [[לטקיה]]. בשנת [[1186]] נמכר למסדר ההוספיטלרים שבנו את המבצר מחדש והפכו אותו למפקדת המסדר ב[[סוריה]]. מבחנו הראשון של המבצר הגיע בשנת [[1188]] - לאחר [[קרב קרני חיטין]] צרו עליו צבאות מוסלמיים אך לא הצליחו לכבשו. לאחר [[מסע הצלב השלישי]] המבצר הורחב וחוזק עד שהפך לשני בגודלו ובתפארתו רק ל[[קרק דה שבלייה]]. מרגט הוא מבצר ענק השייך למבצרי ההרים הצלבניים ונבנה כ"[[מבצר צלבני#קסטרום|מבצר כפול]]", כלומר מבצר פנימי עצמאי בעל מערכת חומות ומגדלים החולשים על מערכת ביצורים חיצונית המקיפה אותו. האלמנט המרשים ביותר במבצר מרגט הוא מגדל עגול גדול מידות ששימש כ[[מגדל עוז|מגדל העוז]] של ה[[טירה (מבצר)|טירה]] הבנוי באבן [[בזלת]] שחורה ל[[בנייה באבן]] בזלת היה גם יתרון חזותי. לקירות השחורים של מבצר מרגט הייתה השפעה מרתיעה שנוצלה במלואה על ידי הצלבנים. יש יסוד להנחה כי האדריכלים הצלבניים השתמשו ביסוד פסיכולוגי ובהופעה התיאטרלית בבניית חומות גבוהות ומגדלים מאסיביים המקרינים עוצמה.{{הערה|1=Adrian Boas. Archaeology of the Military Orders (Routledge 2006) page 183|שמאל=כן}} השפעה זו ניכרת בהחלטתו של [[צלאח א-דין]] שלא לצור על מבצרים אלו במהלך מסע הכיבוש של שנת [[1188]]. מראם האימתני "הבטיח" את התשת הצרים והפחית את אומץ לבם. בשיפולי המבצר התפתחה עיר שנהנתה מההגנה והביטחון שהעניקו הביצורים.
 
=== אבירי רודוס ===
====המצור של שנת 1522====
 
ביום [[22 ביולי]] [[1522]] נחת צי עות'מאני בן 400 ספינות וכ-100,000 לוחמים חמושים בתותחי מצור כבדים מול חיל מצב הוספיטלרי בן 700 אבירים כ-500 קשתים ובסך הכל כ 7000 חיילים, בפיקודו של ראש המסדר החדש [[פיליפ וילייה דה ל'איל-אדם]]. קרבות כבדים התחוללו מול חומות העיר במשך 6 חודשים עד שב-[[22 בדצמבר]] נכנעה העיר וב-[[23 בינואר]] [[1523]] יצאו האבירים מהאי על גבי ספינות של [[ונציה]] לאי [[כרתים]]. במסגרת הסכם הכניעה ויתרו ההוספיטלרים על נכסיהם בים האגאי וגם על מצודת פיטר הקדוש שהוקמה כבסיס יבשתי ב[[אנטליה]] בשנת [[1404]], המצודה, אחת מהמפוארות והחזקות ביותר נקראה בשם פטרוניום שם שנשתבש למצודת [[בודרום]]. כיבוש האי עלה לטורקים במחיר דמים כבד של כמחצית מהכוח התוקף אך בתמורה זכו לשליטה באגן המזרחי של הים התיכון וביטחון בקשר בין חלקי האימפריה השונים ובעיקר בין [[קהיר]] ל[[איסטנבול]]. מבסיס זה כבשו הטורקים את האי [[כרתים]] מידי ונציה בשנת [[1669]]. אבירי המסדר ההוספיטלרי התבססו ב[[סיציליה]] ובשנת [[1530]] עברו לבסיסם באי [[מלטה]] ו[[גוזו]] אותו קיבלו כאחוזה מידי [[קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה]].
 
====העיר העתיקה של רודוס====
{{ערך מורחב|המצור הגדול על מלטה}}
[[קובץ:Siege of malta 3.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מנוסת הטורקים ממלטה - בקדמת התמונה נראית מדינה הבצורה, ומימין נראה הכוח הנוצרי יוצא ממבצר סנט אנג'לו וממבצר סנט מייקל ורודף אחריהם]]
[[קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה]], שהבין את חשיבותם של האבירים כחסם בפני ההתפשטות העות'מאנית ל[[אירופה]] ולאגן המערבי של [[הים התיכון]], העניק להם שליטה על האי מלטה בשנת [[1530]]. בתמורה דרש מס סמלי – [[בז]] אחד, על מנת לתת ביטוי לבעלותו על האי. לפי ההסכם עמו, היו האבירים כפופים ל[[אפיפיור]] בלבד ואילו הקיסר היה השליט להלכה, אך לא למעשה. כך שמר המסדר על עצמאותו. בהגיעם למלטה המשיכו האבירים במנהגם לפשוט על הספינות הטורקיות ושיבשו בצורה קשה את הקשר בין [[איסטנבול]] ושטחיה של האימפריה ב[[צפון אפריקה]]. אך בישיבתם במלטה היו אבירי המסדר רחוקים מייעודם המקורי - מסע צלב מתמשך ב[[ארץ הקודש]], ורחוקים ממקורות המימון האירופאים כך מינה המסדר את עצמו לשוטר של הים התיכון מפני שודדי הים הברברים בני בריתם של העות'ומנים שבסיסם בקו החוף של [[צפון אפריקה]]. התחרות מול הקומונות האיטלקיות הורידה את ערכו של המטבע המקומי-הוספיטלרי של מלטה ואי יכולתו של האי הצחיח יחסית לספק את צורכי המסדר הפכו את פעולות השיטור ו[[יירוט]] ספינות המלחמה והסוחר המוסלמיות לענף כלכלי מכניס שאיפשר לאבירים רמת חיים נוחה במלטה בה הם נישאו אל תוך האוכלוסייה המקומית בעוד חלקם משרתים כ[[שכיר חרב|שכירי חרב]] בציים של אימפריות ימיות ובראשן [[ספרד]] ו[[צרפת]]. העילה המיידית לפרוץ מעשי האיבה בין המסדר לטורקים הייתה, ככל הנראה, תפיסתה של ספינת מסחר שהייתה בבעלותה של בת הסולטאן. לבד מאוצר שעמד על כ-80,000 [[דוקט]]ים ומטען אחר, שבו הצלבנים מספר מכובדים עות'מאנים, בהם המטפלת הזקנה של הנסיכה. הרגשות בארמונו של הסולטאן געשו, והוא דרש את שחרורם של המכובדים ללא [[כופר נפש|כופר]], אך הנוצרים סירבו. סבלנותו של הסולטאן פקעה, והוא החליט לתקוף את מלטה במטרה לשים קץ למעשי השוד והגזל של המסדר.
 
====המצור על מלטה====
[[קובץ:Badge - Member.JPG|שמאל|ממוזער|100px|אות מסדר הכבוד של סנט ג'ון]]
 
רכושו של המסדר ההוספיטלרי באנגליה הוחרם על ידי [[הנרי השמיני, מלך אנגליה|הנרי השמיני]] כחלק ממאבקו בכנסייה הקתולית ובנציגיה. בשנת [[1831]] הוקם בבריטניה '''מסדר הכבוד של סנט ג'ון מירושלים בבריטניה''' על ידי איש כמורה צרפתי שטען כי הוא פועל על פי ייפוי כוח של המסדר ברומא. בשנת [[1888]] קיבל המסדר את חסותה של [[ויקטוריה, מלכת הממלכה המאוחדת]] ואת הכרתו הרשמית של המסדר הקתולי ברומא בשנת [[1963]]. מפעלו העיקרי של המסדר בארץ ישראל הוא [[בית החולים למחלות עיניים סנט ג'ון בירושלים]] שהוא [[בית חולים]] ייעודי ל[[אופתלמולוגיה|רפואת עיניים (אופתלמולוגיה)]] ב[[ירושלים]]. בין השנים [[1882]]–[[1948]] פעל בית החולים בקבוצת מבנים המשמשים כיום את [[מלון הר ציון]] ואת [[בית אות המוצר הירושלמי]] ב[[דרך חברון]]. לאחר [[1948]] עבר בית החולים ל[[מוריסטן]] שב[[הרובע הנוצרי|רובע הנוצרי]] ב[[העיר העתיקה|עיר העתיקה]] ומ-[[1960]] פועל בית החולים בשכונת [[שייח ג'ראח]] שב[[מזרח ירושלים]].
 
==קישורים חיצוניים==