פרדיננדו הראשון דה מדיצ'י, הדוכס הגדול של טוסקנה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הוספת תמונה
מ פרדיננו->פרדיננדו - תיקון תקלדה בקליק
שורה 30:
פרדיננדו, יליד [[פירנצה]], היה בנם החמישי של [[קוזימו הראשון דה מדיצ'י, הדוכס הגדול של טוסקנה]] ואשתו [[לאונור דה טולדו]] (Eleonora di Toledo;{{כ}} ([[1522]] – [[1562]]), בתו של דון פדרו אלוורז, שליט [[ממלכת נאפולי|נאפולי]]. בגיל 14 מונה ל[[חשמן]] (קרדינל) ומאז ועד מות אחיו [[פרנצ'סקו הראשון דה מדיצ'י, הדוכס הגדול של טוסקנה]], חי ב[[רומא]] ויסד שם את [[וילה מדיצ'י]] עבורה רכש אוסף [[אמנות]] ו[[ארכאולוגיה]], שחלקו הביא עמו חזרה לפירנצה (הפריטים הידועים ביותר הם שני [[פסל (יצירה)|פסל]]י [[אריה|אריות]] [[שיש]] המוצבים כיום בגלריית הפסלים הפתוחה ב[[כיכר הסיניוריה]] במרכז פירנצה). על אף תארו כחשמן, לא כיהן פרדיננדו מעולם כ[[כומר]] בפועל.
 
עם מות אחיו פרנצ'קסקו ללא יורשים, נקרא פרדיננדו, בגיל 38, לשוב לפירנצה ולרשת אותו כדוכס הגדול. בניגוד לאחיו, שלא היה פעיל מבחינה שלטונית, והותיר במידה רבה את שלטון בדוכסות לידי והמנגנון הפקידותי היציב שהקים אביו, ביקש פרדיננופרדיננדו לשלוט בפועל ולקדם מיזמים רבים לרווחת תושבי הדוכסות ולפיאור שמה ושמו של [[בית מדיצ'י]], שבתקופתו הקים סניפים של ה[[בנק]] המשפחתי ברחבי אירופה. בין היתר הורה פרדיננדו על ייבוש [[ביצה (סביבה טבעית)|ביצות]], נטיעת [[תות (עץ)|עצי תות]] לאורך הדרכים עבור תעשיית ה[[משי]], סלילת דרכים ופיתוח ה[[נמל]] ב[[ליבורנו]]. הוא גילה יחס [[סובלנות|סובלני]] ל[[יהודים]] ואף הוציא צו המזמין סוחרים יהודים להתיישב ב[[יהדות ליבורנו|ליבורנו]] וב[[יהדות פיזה|פיזה]].{{הערה|1=[http://sceti.library.upenn.edu/sceti/ljs/PageLevel/index.cfm?option=view&ManID=ljs379 Medici, Ferdinando I De’, Document Inviting Jewish Merchants to Settle in Livorno and Pisa, in Italian. Manuscript on Vellum]}}
 
פרדיננדו כרת בריתות עם מדינות שכנות על ידי נישואיו ל[[כריסטינה מלורן]], בתו של [[דוכסות לורן|דוכס לורן]] והשאת אחותו, [[מארי דה מדיצ'י]] ל[[אנרי הרביעי, מלך צרפת]]. את בנו, [[קוזימו השני דה מדיצ'י, הדוכס הגדול של טוסקנה|קוזימו השני]], השיא ל[[מריה מגדלנה, ארכידוכסית אוסטריה]] מ[[בית הבסבורג]], ששלט גם ב[[ספרד]], אשר הציבה איום מתמיד של חופי טוסקנה מכיוון [[הים הטירני]]. ב-[[1605]] הביא פרדיננדו לבחירת בן משפחתו, אלסנדרו דה מדיצ'י לאפיפיור [[לאו האחד-עשר]], שאמנם נפטר כעבור חודש, אך ממשיכו [[פאולוס החמישי]] היה תומך בית מדיצ'י. הקשר האמיץ למדינת האפיפיור הביא לחקיקה דתית מחמירה בטוסקנה ולמתן מעמד בכיר לאנשי ה[[כמורה]] ([[קלריקליזם]]).