מבצע שומרון – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Liadmalone (שיחה | תרומות) ←הסתבכות וחילוץ כח החסימה: ייתכן שיש איזו אי התאמה לגבי דרך היחלצותם של הפצועים בזחלם שנתקע, או שמדובר בפצועים שונים. |
Liadmalone (שיחה | תרומות) שני תחקירים |
||
שורה 90:
* טוראי [[אליהו סרוסי]] - עיטור העוז.
* סג"ם [[אפרים בר]] - צל"ש אלוף.
* סג"ם [[דב תמרי]], סיירת הצנחנים - עיטור העוז.
* סגן [[שלמה גל (איש מוסד)|שלמה גל]], חיל התותחנים - עיטור העוז.
*רב"ט [[יוסף קולר]], סיירת הצנחנים - [[צל"ש אלוף]].{{הערה|שם=צלש מאוחר|{{קישור כללי|כתובת=http://www.gvura.org/a344513-צל|הכותב=|כותרת=צל"ש מאוחר|אתר=www.gvura.org|עמודים=|מידע נוסף=|תאריך=|שפה=|doi=|תאריך_וידוא=2019-11-13|ציטוט=}}}}
* רב"ט [[יצחק זכרוביץ]], סיירת הצנחנים - צל"ש אלוף.{{הערה|שם=צלש מאוחר}}
שורה 98:
=== האיחור בקבלת העיטורים ===
מבצע שומרון התרחש באוקטובר 1956. הצל"שים אושרו ב-1957 וחלק מהלוחמים עוטרו בצל"שים ולא קיבלו אותם (יזרעאלי ורוטקופף נפלו במבצע קדש ב-1956), וכך חלק מהמשפחות לא ידעו על הצל"ש.
===השלכות אסטרטגיות===
הפעולה הייתה האחרונה בשורה של פעולות גמול שבוצעו כנגד מטרות צבאיות ואזרחיות בגבול הירדני. לממלכת ירדן היה אז הסכם הגנה עם בריטניה (שנחתם במרץ 1946), ולכן במערכת השיקולים באשר ליציאה לפעולה נכלל גם השיקול להשתדל ולהימנע מדירדור של המצב הביטחוני בגזרה הזאת, כדי לא להזיק להסכם המתרקם בין ישראל לבין בריטניה וצרפת, לקראת [[מלחמת סיני]]. על רקע זה, הפעולה בקלקיליה בוצעה כתגובה של חוסר ברירה לרצח הפועלים באבן יהודה, לאחר שראש הממשלה [[דוד בן-גוריון]] בחר להבליג על הרצח הקודם של עובדי הכביש בנגב.{{הערה|עמוס כרמל, '''אלוף הניצחון''', הוצאת משכל (ידיעות אחרונות וחמד) 2009, עמ' 306}} מן הצד השני, היה למבצע אפקט של [[פעולת הסחה|הסחה]], בכך שמיקד את תשומת הלב בגבול ירדן, דבר שעזר ליצור את הרושם, בעת גיוס המילואים הנרחב לקראת מלחמת סיני, שפניה של ישראל אל החזית הירדנית.
===ביקורת===
הכוח שתקף את משטרת קלקיליה נתקל בהתנגדות חזקה מהצפוי, ובנוסף לכך הירדנים הצליחו לכתר את כוח החסימה. נראה היה שהצבא הירדני התכונן לפעולת תגובה ישראלית, הן מבחינת המקום והן מבחינת הזמן. ראיה לכך ניתן לראות במספר הנפגעים הגדול ובמספר העיטורים שהוענקו לאחר הקרב - שיש הטוענים{{דרושה הבהרה|מי הם?}} שמהווה מדד למידת הסטייה מתוכנית הקרב המקורית. לפני הפעולה נשמעו דעות במטכ"ל, שפעולה מהסוג שתוכנן, ובוצע בסופו של דבר, הפכה להיות תגובה שגרתית מדי, ושיש לגוון את שיטות הפעולה. למשל, מפקד גייסות השריון [[חיים לסקוב]] הציע לתקוף את היעד באמצעות כוח משוריין. אולם הרמטכ"ל דיין דחה את ההצעה, והעדיף להוציא אל הפועל פעולת חי"ר נוספת, בתוך יום אחד בלבד מהרצח באבן יהודה.
ב-14 באוקטובר ניהלו הקצינים שהשתתפו במבצע, ובראשם שרון, תחקיר על הפעולה, בו נמתחה ביקורת קשה על הרמטכ"ל דיין ועל המטה הכללי, לגבי היבטים שונים של הקרב: אי כיבוש חרבת צופין, תזמון הסיוע הארטילרי, פעילות חיל האוויר והיבטים נוספים. ב-17 באוקטובר כינס דיין את הקצונה הבכירה שהיתה מעורבת במבצע לתחקיר נוסף, בו פירט בפניהם מספר אילוצים מדיניים שהשפיעו על תכנון המבצע, בין היתר: הרצון להימנע מפגיעה באזרחים ומאמץ להימנע מהתערבות חיל האוויר הבריטי.{{הערה|שם=מלחמות הגבול 425–426|בני מוריס, '''מלחמות הגבול של ישראל, 1949–1956''', עמ' 425–426.}}
בדיון במטכ"ל אחרי הפעולה, מתח מפקד [[פיקוד הדרום]], אל"ם [[אסף שמחוני]], ביקורת חריפה על אופן ביצוע הפעולה. הוא טען שתכנון ואישור הפעולה נעשה בין הרמטכ"ל למח"ט הצנחנים שרון, מבלי לערב את [[אג"מ]] ואת [[פיקוד המרכז]]; שלא התבצעה הערכת מצב יסודית - ואכן לא ניתן היה לעשות זאת בלוח הזמנים בן היממה שנקבע לנוהל הקרב; שכוח החסימה היה מיותר, ובכל מקרה הוצב במקום לא נכון מבחינה טקטית; שתוכנית הפעולה העידה על זלזול בכושר הלחימה של הירדנים: לא הוקצה כוח אש חזק מספיק כנגד מבנה המשטרה, דבר שאיפשר לירדנים לירות באופן יעיל על הכוח המסתער, וכן הסיוע הארטילרי לפני ההסתערות היה מועט והופסק מוקדם מדי. בסיכום הדיון, הרמטכ"ל דיין הודה בחצי פה בנכונות הטענות, ולאחר מכן כתב ביומנו: {{ציטוט|תוכן=פעולת קלקיליה היכתה הדים יותר מכל פעולת גמול קודמת שנערכה בחזית הירדנית, ובראש ובראשונה החריפה מאד את יחסינו עם הבריטים... השיטה מחייבת רוויזיה... סיבת הסיבות למצב שנוצר בקלקיליה... (הייתה שהתגובה שלנו הייתה שגרתית מדי)|מקור=משה דיין, '''אבני דרך - אוטוביוגרפיה''', הוצאת עידנים 1976, עמ' 250 - 251}}<br />▼
▲בדיון במטכ"ל אחרי הפעולה, מתח מפקד [[פיקוד הדרום]], אל"ם [[אסף שמחוני]], ביקורת חריפה על אופן ביצוע הפעולה. הוא טען שתכנון ואישור הפעולה נעשה בין הרמטכ"ל למח"ט הצנחנים שרון, מבלי לערב את [[אג"מ]] ואת [[פיקוד המרכז]]; שלא התבצעה הערכת מצב יסודית - ואכן לא ניתן היה לעשות זאת בלוח הזמנים בן היממה שנקבע לנוהל הקרב; שכוח החסימה היה מיותר, ובכל מקרה הוצב במקום לא נכון מבחינה טקטית; שתוכנית הפעולה העידה על זלזול בכושר הלחימה של הירדנים: לא הוקצה כוח אש חזק מספיק כנגד מבנה המשטרה, דבר שאיפשר לירדנים לירות באופן יעיל על הכוח המסתער, וכן הסיוע הארטילרי לפני ההסתערות היה מועט והופסק מוקדם מדי. בסיכום הדיון, הרמטכ"ל דיין הודה בחצי פה בנכונות הטענות, ולאחר מכן כתב ביומנו: {{ציטוט|תוכן=פעולת קלקיליה היכתה הדים יותר מכל פעולת גמול קודמת שנערכה בחזית הירדנית, ובראש ובראשונה החריפה מאד את יחסינו עם הבריטים... השיטה מחייבת רוויזיה... סיבת הסיבות למצב שנוצר בקלקיליה... (הייתה שהתגובה שלנו הייתה שגרתית מדי)|מקור=משה דיין, '''אבני דרך - אוטוביוגרפיה''', הוצאת עידנים 1976, עמ' 250 - 251}}
[[קובץ:1956 Qalqilya Reprisal Operation Memorial-5.JPG|250px|ממוזער|שמאל|האנדרטה בכפר סבא לנופלים במבצע]]▼
==האנדרטה לנופלים במבצע==
▲[[קובץ:1956 Qalqilya Reprisal Operation Memorial-5.JPG|250px|ממוזער|שמאל|האנדרטה בכפר סבא לנופלים במבצע]]
לזכר הנופלים במבצע הוקמה בשנת [[1957]] אנדרטה במזרחה של [[כפר סבא]]. האנדרטה היא סלע המונח על גבי בסיס מרובע בליבה של גינה קטנה. בראש הסלע נרשם הפסוק: '''כחצים ביד גיבור - כן בני הנעורים'''.{{הערה|[[תהילים]] קכז, ד.}} מתחתיו נרשמו שמות הנופלים במבצע. בפתח הגינה מוצב סלע נוסף (שהחליף שלט שניצב שם) ועליו כיתוב המתאר את המבצע. האנדרטה תוכננה על ידי ה[[אדריכל]] [[אשר חירם]].
| |||