גירוש ספרד – הבדלי גרסאות

בשנים [[1411]]-{{כ}}–[[1412]] עבר בערי קסטיליה נזיר [[דומיניקנים|דומיניקני]], [[ויסנט פרר]], שהטיף להמרת דתם של היהודים. בשנת 1412 הוציאו ה[[אפוטרופוס]]ים של המלך הקטין [[חואן השני, מלך אראגון|חואן השני]] צווים נגד היהודים. מטרתם הייתה לבדל את היהודים מכלל האוכלוסייה באמצעות הקצאת שכונות מגורים מיוחדות, קביעת לבוש אופייני, ובכמה מקרים נגזר עליהם לגדל זקן. נאסר עליהם לקבל משרות ציבוריות, העלולות לתת בידיהם שררה על התושבים הנוצרים. ב-[[1413]] התקיים [[ויכוח טורטוסה|ויכוח פומבי]] בין נוצרים ליהודים בעיר טורטוסה שבאראגון. היהודים היו מפולגים במשלחתם.{{הערה|1=שלא כמו בוויכוח קודם שנוהל על ידי ה[[רמב"ן]]}} הוויכוח נמשך יותר משנה וגרם לאי-ודאות בקרב הציבור היהודי שנותר ללא הנהגה, שכן מנהיגיהם הרוחניים היו בזירת הדיונים. התוצאה הייתה הגברת תהליך המרת הדת. למשל, בעירו של רבי [[יוסף אלבו]] שרדו 10 יהודים, רובם במאסר, מתוך 40 משפחות.

חלק אחר ממגורשי ספרד הפליגו אל "ארצות השפלה" - באזור [[הולנד]] ו[[בלגיה]] של היום. משם המשיכו לגרמניה ולאיים הבריטיים. כרוניקה שהודפסה בשנת [[1933]]{{הערה|1= "זיכרון מעשה רב מן ביאת היהודים הספרדים לאמסטרדם ואיך נשתלשל ישובם פה עד היום" מאת אורי בן אהרון הלוי 1768}} מתארת את נסיעתם בדרך הים של עשרה בתי אב אל [[צפון אירופה]] בשנים [[1603]]-{{כ}}–[[1604]]. לפי ה[[מסמך]] נראה כי הייתה הגירה מאורגנת דרך הים, אשר הגיעה עד [[המבורג]].