חיים ויצמן – הבדלי גרסאות

 

לקראת פרסום מסקנות [[דו"ח הופ-סימפסון]], הודיע ויצמן כי יתפטר מתפקידו אם הממשלה תפרסם [[ספר לבן]] על פיהן. ב-20 באוקטובר [[1930]], יום לפני שהממשלה החליטה על פרסום הדו"ח באופן רשמי, הודיע ויצמן במסיבת עיתונאים על התפטרותו ופרסם גילוי דעת אל העם היהודי, תחת הכותרת "בשעה קשה זו" ("A Solemn Hour"). אלא שהאולטימטום וההתפטרות נועדו רק לאיים על הממשלה, שתחזור בה, ובסופן של שיחות עם נציגיה, שלח [[ראש ממשלת בריטניה]], [[רמזי מקדונלד]], ב-13 בפברואר 1931, [[איגרת מקדונלד|איגרת]] לויצמן שהוקראה על ידי ראש הממשלה בישיבת בית הנבחרים, שלמעשה ביטלה את מעמדם של [[הספר הלבן של פאספילד]] ודו"ח הופ-סימפסון כמסמכים בעלי תוכן מחייב.{{הערה|[[אלי שאלתיאל]], '''פנחס רוטנברג''', עמ' 276–277.}}

 

ב-1 ביולי [[1931]] התייחס ויצמן לבעיה הערבית בנאומו בפני הקונגרס הציוני שנערך בבזל: "יש לחזק את אצל הערבים את התחושה ולשכנעם, במעשים ובמלים כאחד, כי יהא היחס המספרי בין שתי האומות בארץ ישראל בעתיד אשר יהיה, אנו מצדנו איננו מעוניינים לשלוט בהם. אך עליהם גם לזכור, כי אנו מצדנו לא נהיה מוכנים לקבל עלינו את שליטתם". הוא השיב למבקרי מדיניות ה"דונם אחר דונם" של הסוכנות היהודית: "אם קיימת דרך אחרת לבנות בית, שלא באמצעות לבנה אחר לבנה, אני איני מכיר אותה". ב-3 ביולי הסביר ל[[הסוכנות הטלגרפית היהודית|סוכנות הטלגרפית היהודית]]: "שוויון אין פירושו [[מדינה דו-לאומית]], שהיא יצור מעורפל שאין פירושו בהכרח שוויון. אין בלבי כל אהדה או הבנה לתביעה לרוב יהודי. הרוב לא יבטיח בהכרח ביטחון... העולם כולו יפרש את הדרישה הזאת באופן אחד ויחיד – כי אנו רוצים ברוב על מנת לגרש מכאן את הערבים".{{הערה|[[#רוז|רוז]], פרק יג, עמ' 184–185.}} ויצמן לא נבחר לנשיא הקונגרס, עקב מדיניותו, שנתפסה כפרו-בריטית.