מעמד הפועלים – הבדלי גרסאות

 

==מעמד הפועלים בהגות המרקסיסטית==

 

על-פי [[תאוריית הערך של העבודה|תורת ערך העבודה]] של מרקס כדי לחדול מהתבססות על כוח עבודתו לבדו זקוק הפועל ל[[הון]] – הכנסה נוספת מעבר לדרושה לו לצורך הישרדות שבאמצעותה יוכל לרכוש בעלות על אמצעי יצור. השגת ההון אינה אפשרית, טוען מרקס, משום שהון נוצר באמצעות ניצול ה[[ערך עודף|ערך העודף]] – ההפרש שבין ההכנסה שמניבה עבודת הפועל והשכר המשולם לו. היחידים היכולים ליהנות מערך עודף זה הם בעלי ההון, הקפיטליסטים (או "הבורגנים", כניסוחו של מרקס).

באופן טבעי, אופן הגדרתו של מעמד הפועלים אינה מהווה בעיה עבור אותם כלכלנים, היסטוריונים או סוציולוגים שאינם רואים בתולדות האנושות, כלשונו של מרקס, "דברי הימים של מלחמת-מעמדות". מנקודת מבט מרקסיסטית, לעומת זאת, הגדרות אלו הן הרות משמעות, שכן אם התיאור ההיסטורי, הכלכלי והחברתי של מרקס לגבי עבודה, הון והיווצרות מעמד-הפועלים נחשב תקף, יש לפסול הגדרות מעמדיות כגון אלו של דז'ילאס או קורנהאוזר, כיוון שמגולמת בהן הנחה לא-מטריאליסטית.

 

 

==לקריאה נוספת==