עוולת גרם הפרת חוזה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
החלפה (אף על פי ש) |
RimerMoshe (שיחה | תרומות) קישור לערך ראשי במקום לדף הפניה |
||
שורה 82:
''' ב. מודעות המתערב לכך שפעולתו עלולה לגרום להפרת החוזה'''.
על מנת לעמוד בדרישותיו של יסוד זה אין חובה להוכיח ידיעה ממשית של מרכיבים אלו. מספיק להראות כי המתערב חשד שפעולתו עלולה לפגוע בחוזה אחר אך בחר להתעלם מהחשד ולפעול בכל זאת. מצב זה נקרא "עצימת עיניים", וניתן להשתמש בו במקום ידיעה ממשית. פס"ד חסיד עסק בשוכר בשם בן-שחר שלא פינה נכס שהשכיר במועד שנקבע לכך וגרם למשכיר הנכס - קנופף, להפר חוזה שכירות חדש עליו חתם עם אדם בשם חסיד. חסיד תבע את בן-שחר על כך שגרם להפרת חוזה השכירות בינו לבין קנופף. השאלה המרכזית שעלתה בפסק הדין היא האם בן שחר ידע על קיומו של חוזה שכירות חדש בין קנופף לחסיד. השופטת [[מרים בן
פס"ד עלית נ' סרנגה עסק בבעל מסגריה שביצע במשך חמש עשרה שנה עבודות שוטפות במפעליה של חברת [[שטראוס (חברה)|עלית]]. בשלב מסוים חבר בעל המסגריה לאיש עסקים שהגיע מענף הסריגים והללו פתחו מפעל לייצור קפה שהשתמש בטכניקות ייצור דומות לאלו שהשתמשו בהן בעלית. החברה תבעה את בעל המסגרייה על הפרת התחייבותו לשמור על סודיות אופן ייצור הקפה, ואת איש העסקים על כך שגרם לבעל המסגרייה להפר התחייבות זו. בית המשפט קבע כי גם אם איש העסקים לא ידע על התחייבותו של בעל המסגרייה, הוא "עצם את עיניו" מלראות את חובת האמון שהופרה בינו לבין חברת עלית. די "בעצימת עיניים" זו על מנת לגבש את יסוד "ביודעין" שבעוולת גרם הפרת חוזה. ניתן לראות בפס"ד זה חיזוק לקביעתה של השופטת בן- פורת בפס"ד חסיד, ולאור הכרעות אלו והדעה הרווחת בספרות, נראה כי "עצימת עיניים" חלה גם על הידיעה בדבר קיומו של חוזה ולא רק על ידיעה בדבר תניות בחוזה לגביהן קיימת ידיעה ממשית.
| |||