אפריקה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←דמוגרפיה: עריכה |
|||
שורה 67:
ההיסטוריה של [[צפון אפריקה|חלקה הצפוני של היבשת]] קשור בעיקר בהתפתחויות שהתרחשו ב[[אסיה]] וב[[אירופה]]. אזור זה הצמיח ב[[העת העתיקה|עת העתיקה]] מספר ממלכות וישויות אחרות, שהגיעו לרמת פיתוח גבוהה מאוד, כגון [[מצרים העתיקה]] ו[[קרתגו]]. לעומת זאת ההיסטוריה של חלקה הדרומי של היבשת, מעבר למדבר סהרה, התרחשה במנותק מההיסטוריה של שאר חלקי העולם. בניגוד לצפון אזור זה הצמיח בעיקר חברות שבטיות, כגון ה[[בנטו (עמים)|בנטו]] וה[[בושמנים]].
בשנים שלאחר מכן, במאות הראשונות שלפני הספירה, נכבשה צפונה של היבשת בתחילה בידי [[יוון העתיקה|יוון]] ולאחר מכן בידי [[רומא העתיקה|רומא]], שהביאה לאזור את ה[[נצרות]] והרחיקה את ה[[פוליתאיזם]] לפנים היבשת. אך הנצרות
כאלף שנה לאחר כיבוש האזור בידי האימפריה המוסלמית, במהלך [[המאה ה-16|המאות ה-16]] ו[[המאה ה-17|ה-17]], אוחד רוב האזור שוב לידי ישות מדינית אחת תחת [[האימפריה העות'מאנית]]. בינתיים החלו האימפריות האירופאיות לבחוש בנעשה ב[[אפריקה שמדרום לסהרה]], שכמו תמיד סבלה מריק שלטוני. בתחילה עשו זאת [[האימפריה הפורטוגזית|הפורטוגזים]], לאחר מכן ה[[האימפריה הצרפתית|צרפתים]], ה[[האימפריה הבריטית|אנגלים]] וה[[האימפריה ההולנדית|הולנדים]], ולבסוף הצטרפו גם ה[[האימפריה הגרמנית|גרמנים]], ה[[האימפריה הבלגית|בלגים]], ה[[האימפריה האיטלקית|איטלקים]] וה[[האימפריה הספרדית|ספרדים]]. מעצמות אלו בתחילה חקרו את היבשת, לאחר מכן שלחו [[מיסיונרים]] ומתיישבים, ולבסוף כבשו את האזור. עד סוף [[המאה ה-19]], היבשת כולה, למעט [[אתיופיה]] ו[[ליבריה]], הייתה תחת שלטון זר, בין אם אירופאי או עות'מאני. השלטון הזר ניצל את משאבי היבשת לצרכיו. הוא סחר ברבים מאנשי היבשת כ[[עבדות|עבדים]], וביצע [[כרייה]] ענפה של משאבי הטבע ביבשת. עם זאת, הוא גם תרם רבות לפיתוחה ולתהליכי ה[[מודרניזם|מודרניזציה]] שלה.
|