בנג'מין הורינגולד – הבדלי גרסאות

יליד אנגליה בסוף המאה ה -17, הורניגולד החל את דרכו הפיראטית בשנת 1713, ותקף אוניות סוחר בבהאמה. הוא עזר להקמת "רפובליקת הפיראטים" בנסאו ובשנת 1717 היה רב החובל של אחת הספינות המסוכנות ביותר באזור, שנקרא ״הריינג'ר״. באותה העת הוא מינה את אדוארד טאך, הידוע בעיקר בספרי ההיסטוריה כ- "הזקן השחור", לסגנו. הצוותו שלו לא תקף אוניות שהובלו בריטיות במהלך הקריירה שלו, בסופו של דבר נמעס לצוות שלו מהטקטיקה הזאת, הוא הוחלף כרב חובל. בדצמבר 1718, הורניגולד קיבל חנינה של המלך על פשעיו והפך לצייד של פיראטים. הוא רדף אחרי בני בריתו לשעבר, מטעם מושל הבהאמה, וודס רוג'רס. הוא נהרג כאשר ספינתו התנגשה בשונית ליד ״ספרד החדשה״ (מקסיקו) בעונת ההוריקנים של 1719.▼

קריירה ראשונה▼

ראשית חייו של הורניגולד אינם מתועדים, אף שלעיתים נטען שהוא נולד במחוז האנגלי נורפוק, שם מופיע שם המשפחה הורניגולד או הורנגולד. אם כי, ייתכן שהוא שירת לראשונה בספינות ים על סיפון הנמל הביתי שלהן היה קינג לין או גרייט ירמוט. [1] מעשי הפיראטיות המתועדים הראשונים שלו התרחשו בחורף 1713–1714, כאשר לצד עמיתיו השודדים - דניאל סטילוול, ג'ון קוקרם וג'ון ווסט [2] כדי לאיים על ספינות סוחר מול החוף של פרובידנס החדשה ובירתה נסאו. שם הוא הקים את רפובליקת שודדי ים'. [3] הורניגולד עצמו הפליג על ספינה בשם מריאן. עד שנת 1717, הורניגולד היה בפיקוד על ספינה עם שלושים תותחים שוכנתה ״הריינג'ר״, שהייתה כנראה הספינה החמושה ביותר באזור וזה איפשר לו לתפוס בקלות כלי שיט אחרים. [4]▼

סגנו של הורניגולד בתקופה זו היה אדוארד מורה, שלימים היה ידוע יותר בשם הפיראט שחור הזקן. [4] כאשר הורניגולד קיבל את הפיקוד על הריינג'ר, הוא העביר את הפיקוד של ספינתו הקודמת לאדוארד טוך. ללמד. באביב 1717 תפסו שניהם במבצע מהיר שלוש אוניות סוחר, האחת נשאה 120 חביות קמח לכיוון הוואנה, האחרת ספינה ברמודי עם מטען אלכוהול והשלישית פורטוגזית שנסעה ממדירה עם מטען יין לבן. [5] [6]▼

במרץ 1717 תקף הורניגולד ספינת סוחר חמושה שנשלחה לאיי בהאמה על ידי מושל דרום קרוליינה לצוד שודדי ים. הסוחר נמלט כשהוא מעבר לשרטון של קאט קיי. קברניטה דיווח מאוחר יותר, שהצי של הורניגולד גדל לחמש כלי שיט, עם צוות של כ -350 שודדי ים. [6] באפריל 1717 הורניגולד פעל לצד קפטן נאפין (או נאפינג), ובזז כמה אוניות ליד ג'מייקה, פוארטו בלו וקובה לפני שהפך לנרדף על ידי ווינצ׳לסי - ספינת מלחמה בריטית. באותה העת, הורניגולד תפס רופא בשם ג'ון האוול אך שחרר אותו לבסוף בנסאו. [7] לאחר שנפרד מקפטן נאפין ביוני או ביולי, הם הפליגו יחד באופן ספורדי עד אוקטובר 1717. [8]▼

הורניגולד מתועד כמי שתקף שיירה מול חופי הונדורס, אך כפי שאמר אחד הנוסעים של הספינה שנלכדה, "הם לא פגעו בנו יותר מאשר לקחת את רוב הכובעים מאיתנו, לאחר שהשתכרנו בלילה הקודם, כמו שאמרו לנו והטילו את שלהם מעל הסיפון ". [9] בספטמבר 1717 פגשו הורניגולד וטאך את קפטן סטד בונט ואת ספינתו ״נקמה״. בונט שנפצע בקרב, העביר את הפיקוד על הספינה אל טאך. באוקטובר הצטרפה אליהם ספינה נוספת.▼

הפלה וחנינה▼

למרות עליונותו הימית לכאורה, הורניגולד נזהר שלא לתקוף אוניות בריטיות, ככל הנראה כדי לשמור על מעמדו החוקי על היותו ״ שודד פרטי״, שפעל בחסות החוק הבריטי, נגד אויבי אנגליה במלחמת הירושה הספרדית. [10] גישה קפדנית זו לא הייתה לטעמם של סגניו, ובקיץ 1716 נערכה הצבעה בקרב הצוותים המשולבים של הצי שלו, האם לתקוף כל כלי שיט שיבחר. הורניגולד התנגד להחלטה והוחלף כרב החובל של ״מריאן״ על ידי סמואל באלמי. [11] הוא המשיך בפעילות הפיראטית מנסאו עד דצמבר 1717, אז הגיעה השמועה על חנינה כללית לפיראטים שהציע המלך. הורניגולד הפליג לג'מייקה עם הריינג'ר ואחת הספינות האחרות בינואר 1718 [12] וקיבלה חנינה מהמושל. בהמשך הפך בעצמו לצייד של ספינות הפיראטים עבור המושל החדש של איי בהאמה, וודס רוג'רס. [13]▼

ב־5 בספטמבר 1717 הוציא המלך ג'ורג 'הראשון את הכרזתו "לדיכוי שודדי ים בהודו המערבית". מסמך זה העניק חנינה לכל הפיראטים שנכנעו בעצמם לכל מושל או מושל קולוניאלי בתחום המעבר הבטוח של האימפריה הבריטית והובטח להם "דף נקי". עם זאת, ההרזה זה לא הגיעה לאיי הודו המערבית, ולכן בדצמבר 1718 הוצאה הכרזה נוספת, הידועה יותר בשם חנינת המלך משנת 1718, לאותה מטרה. בשני המסמכים הללו לא רק שהפירטים קיבלו הבטחה ״לתיק נקי״, אלא שהוצעה להם גם סכום כסף גדול עבור לכידת שודדי ים אחרים שאשמים בפיראטיות, רצח ובגידה נגד הוד מלכותו. ליתר דיוק, לכל קברניט שיפול בשבי, האחראי ללכידתו, יקבל 100 ליש"ט, שווה ערך ל -15,000 ליש"ט בשנת 2018, ולכל סגן הוענקה תמורה של 40 ליש"ט (6,200 ליש"ט). [14] על כל חבר בספינת פיראטים הוכרז פרס מנקודה זו ואילך.▼

צייד פיראטים ומוות▼

המושל רוג'רס נעתר לבקשתו של הורניגולד לחנינה, אך הוא הזמין אותו לסייע בתפיסת שודדי הים האחרים, בהם סגנו לשעבר טאך - שחור הזקן. הורניגולד אמור היה לבלות את שמונה-עשר החודשים הבאים בשייט בבהאמה בתפיסת מקורביו לשעבר. הוא עקב אחריהם אך לא הצליח לתפוס את צ'ארלס ויין, ותפס במקום זאת את מקורבו של ויין, ניקולס וודול [15] ואחריו תפס את ג'ון אוגר, ששניהם קיבלו את אותה חנינה כמו הורניגולד, אך מאוחר יותר חזרו לפיראטיות. בדצמבר 1718 כתב המושל רוג'רס למועצת המסחר בלונדון (שהייתה האחראית על האזור) שהוא משבח את מאמציו של הורניגולד לתקן את המוניטין שלו כפיראט על ידי תפיסת בעלי בריתו לשעבר. [16]▼

בסוף 1719, ספינת הורניגולד נקלעה לסופת הוריקן אי שם בין ניו פרובידנס ל״ספרד החדשה״, והטילה אותה על שונית ממפות. האירוע מתועד במחקר נוכחי A General History of the Pyrates מאת צ'ארלס ג'ונסון, הקובע כי "ספינתו של קפטן הורניגולד, אחר מהפיראטים המפורסמים, הושלכה על הסלעים, והוא נספה. חמישה מאנשיו הצילחו לרדת לקאנו והם ניצלו."[17] [18] מיקומה הספציפי של השונית נותר לא ידוע.▼

מקורות▼

הערות שוליים▼