וולגטה – הבדלי גרסאות

'''וולגטה''' (ב[[לטינית]]: '''Vulgata''', "[הגרסה] הנפוצה") הואהיא התרגום החשוב ביותר של כתבי הקודש הנוצריים, ה[[ביבליה]], ללטינית. הוולגטההיא כוללת את [[הברית הישנה]] לפי ה[[קאנוניזציה (של כתבים)|קאנון]] הקתולי, כולל כתבים נערכהשנחשבים על ידי היהודים והפרוטסטנטים כנמנים עם [[הספרים החיצוניים]]. רוב הטקסט שהוכלל לבסוף בוולגטה תורגם ללטינית או הוכן על ידי [[הירונימוס]] בסוף [[המאה הרביעית]] לספירה, בהתבסס על כתבי-יד עבריים, ארמיים ויווניים, וגם על [[תרגומי המקרא ללטינית#וטוס לטינה (VL)|התרגומים הלטיניים שכבר היו קיימים]]. [[מעשי השליחים]], [[איגרת (נצרות)|איגרות הברית החדשה]] ו[[חזון יוחנן]] לא תורגמו על ידי הירונימוס, וגרסאותיהם שנכללו לבסוף בוולגטה נערכו על ידי כותב או כותבים לא-ידועים. במאה השישית, כשקאנון כתבי הקודש של הכנסייה התייצב, הועתקו [[מצחף|כרכים]] שמנו את כולם, וכך הופיעה הוולגטה לראשונה בצורתה המוכרת. ו[[הברית החדשה]]. את הכינוי "וולגטה" (versio vulgata), "הנפוצה", נתן לתרגום [[רוג'ר בייקון]] במאה ה-13. היא נחשבה לתרגום האיכותי ביותר ללטינית במשך ימי הביניים, וב-1546 הכריזה עליה [[הכנסייה הקתולית]] כתרגום הרשמי והמוסמך של הביבליה.

Adam, Satan, and the King of Tyre: The Interpretation of Ezekiel 28:11-19 in Late Antiquity. [[הוצאת בריל]], 2012. עמ' 186-188.}} כך, לדוגמה, מבין 68 [[מילים יחידאיות]] ב[[ספר בראשית]], הוולגטה מציגה את גרסת [[תרגום השבעים]] רק בשלוש ואת זו של המסורה בכל היתר, שב-32 מתוכן המסורה נוגדת במובהק את השבעים.{{הערה|1=Craig A. Evans, The Book of Genesis: Composition, Reception, and Interpretation. [[הוצאת בריל]], 2012. עמ' 533.}} הוולגטה נחשבת באקדמיה כראיה לכך שנוסח קדם-מסורה, שכבר היה יציב בעיקרו, היה הגרסה הנפוצה בארץ ישראל עוד במאה הרביעית.{{הערה|שם=פט}} את תרגומיו ל[[תוספות לספר דניאל]] ול[[תוספות למגילת אסתר]] ביסס הירונימוס על תרגומים יווניים, ואת [[הספרים החיצוניים]], [[ספר טוביה|טוביה]] ו[[ספר יהודית|יהודית]] הוא תרגם מגרסאותיהם הארמיות. תרגומו לספרי [[הברית החדשה]] התבסס על התרגומים הלטיניים הקיימים, עם תיקונים והתאמות על פי המקור היווני. נוסף לתרגום [[ספר תהלים]] על בסיס המקור העברי, העמיד הירונימוס תרגום נוסף שהתבסס על נוסח ה[[הקספלה]] של [[תרגום השבעים]]. תרגום זה מן היוונית הוא שנכלל לבסוף ברוב מהדורות הוולגטה. תרגום הספרים הראשונים שטיפל בהם, ([[נביאים]] ראשונים, [[ספר שמואל|שמואל]] ו[[ספר מלכים|מלכים]]), נעשה על פי פשט הטקסט העברי, אולם הספרים האחרונים ([[ספר יהושע|יהושע]], [[ספר שופטים|שופטים]], [[מגילת רות|רות]] ו[[מגילת אסתר|אסתר]]) תורגמו על ידיו בצורה יותר חופשית ואלגורית. בוולגטה יש גם [[תעתיק|תעתיקים]] של מילים עבריות ב[[אלפבית לטיני|כתב לטיני]], שיכולות לסייע בהכרת אופן ההגייה של העברית בזמנו של הירונימוס. לפי עדותו של הירונימוס הוא רשם את התעתיק מפיהם של יהודים תושבי [[בית לחם]]. לא ברור אם ההבדלים בהגייה בין התעתיקים של הירונימוס ובין נוסח [[המסורה]] שבידינו מקורם בכך שהתעתיק של הירונימוס משקף דיבור עממי, או שיש בהם עדות ל[[ניב (סיווג שפה)|ניב]] מקביל של העברית הקרוב ל[[לשון חז"ל]].

הוולגטה כוללת את [[הברית הישנה]] לפי ה[[קאנוניזציה (של כתבים)|קאנון]] הקתולי (כולל כתבים שנחשבים על ידי היהודים והפרוטסטנטים כנמנים עם [[הספרים החיצוניים]]) ו[[הברית החדשה]]. את הכינוי "וולגטה" (versio vulgata) שפירושו "הנפוצה" נתן לתרגום [[רוג'ר בייקון]]. חלוקת ספרי התנ"ך והברית החדשה לפרקים נעשתה על-פי תרגום הוולגטה בשנת [[1205]] בידי ה[[הגמון]] האנגלי [[סטיבן לנגטון]]. חלוקה זו עברה גם לתנ"ך העברי, ובשנת [[1516]] יצא לאור ב[[ונציה|וונציה]] התנ"ך העברי בחלוקה לפרקים, כדוגמת הוולגטה.