ז'ורז' פיקאר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 28:
ז'ורז' פיקאר נולד ב[[שטרסבורג]], בירת חבל [[אלזאס]] ב-1854. הוא פנה לקריירה צבאית, נתגלה כקצין מוכשר והגיע לדרגת קולונל. ב-[[1895]] נתמנה לראש מחלקת המודיעין הצבאי ("המשרד השני"). בתפקידו זה, הגיעו לידיו קרעי נייר של מזכר בכתב יד, שעובדת המודיעין הצרפתי מצאה בלשכת הנספח הצבאי של [[גרמניה]] ב[[צרפת]]; מן המזכר המשוחזר עלה כי בוגד צרפתי פועל בשליחות הגרמנים, וזה היה הבסיס להאשמתו של אלפרד דרייפוס בבגידה.
 
פיקאר הניח כי סיבת הטלתהרשעתו אשמת הבגידה עלשל דרייפוס הייתה היותו הקצין היהודי היחיד במטה הכללי של צבא צרפת; סייעהתרמה לכך העובדה כי כתב ידו היה דומה, לכאורה, לכתב היד במזכר המרשיע.
 
לאחר חקירה נוספת,מעמיקה הגיע פיקאר למסקנה כי המזכר, ששימש כעדות המרשיעה, נכתב על ידי הקצין [[פרדיננד אסטרהאזי]]. פיקאר הביא את הפרטים הללו לידיעת הממונים עליו, אך הם הזהירו אותו שלא לחשוף את הגילויים, ואף הרחיקוהו מצרפת כשב-[[1896]] הוצב לשרת ב[[תוניס]].
 
פיקאר היה מנוע, כקצין צבא, מלחשוף את גילוייו בפומבי, אך בעת חופשת מולדת ב[[פריז]] נתן תצהיר חתום בידי עורך דין ממיודעיו. התצהיר פורסם, ופיקאר נשפט בגין התנהגות בלתי הולמת, פוטר מן הצבא, ונדון לשנת מאסר.
 
ב-[[13 ביולי]] [[1906]] אישרקיבל בית הנבחרים הצרפתיהחלטה חוק שהחזירלהחזיר הן את פיקאר והן את דרייפוס לשירות פעיל בצבא צרפת, באותןתוך הדרגותקידומם שהיולדרגות להםבהן היו זוכים לו היו נותרים בשירותמשרתים במהלך שתים עשרה השנים שחלפו מאז החלה הפרשה (פיקאר כגנרללגנרל, ודרייפוס כרבלרב-סרן). לימים שירתהגיע פיקאר כשרלמישרת שר המלחמה בממשלתו של [[ז'ורז' קלמנסו]]. פיקאר נפטר לאחר שנפצע בעת נפילה מסוסו ב-1914, בעיר אמיין, בגיל 59.
 
[[ברברה טוכמן]] כותבת כי פיקאר לא פעל ממניעים פוליטיים אלא ממניעים של יושר וכבוד, ומשגילה כי המזכר שהפליל את דרייפוס מזוייף, חש חובה לחשוף את האמת - ולו במחיר אישי כבד. לדברי טוכמן פיקאר היה, כרבים מבני דורו, נגוע ב[[אנטישמיות]], אך המחשבה כי אדם חף מפשע נענש על דבר שלא עשה - לא נתנה לו מנוח, תהא דתו של אותו אדם אשר תהא.